ami
בת המדבר בתחפושת של בדואי
איך הגיעה בת־העשירים הבריטית מהטרקלינים של לונדון למדבריות של המזרח התיכון?
היא נולדה ב–1868 למשפחת תעשיינים. בצעירותה היתה האשה הראשונה שסיימה בהצטיינות לימודי תואר ראשון בהיסטוריה באוניברסיטת אוקספורד. ואולם מהר מאוד הפנתה עורף לחיי הנוחות ולשגרה, והעדיפה להתרחק מהבית. רשימת מסעותיה כללה את יפן, ארה"ב ודרום אמריקה. ביקורה בפרס, ב–1892, פתח לה את החלון למזרח. בהמשך ביקרה בארץ ישראל, בדמשק ובבגדד — ולמדה פרסית, ערבית וטורקית. המדבר והאתרים הארכיאולוגיים הקסימו אותה, והיא הנציחה אותם במצלמתה.
מאוחר יותר בקשה בל לפגוש את הדרוזים, ואף הגיעה לג'בל דרוז (היום בסוריה) ויצרה שם קשרים חזקים. ב-1905 יצאה שוב לסדרת מסעות במזרח התיכון וחיה תקופה ארוכה בין הדרוזים והבדואים באזור סוריה. היומנים שכתבה בתקופה זו היו למקור היסטורי חשוב להבנת התקופה.
גם בתנאי המדבר הקשים לא ויתרה בל על הגינונים ועל הגינדור של ליידי בריטית. היא תמיד האמינה שנשים שונות מגברים ואף ניצלה את נשיותה ליצור קשרים ולהפיל חומות של חוסר אמון בינה לבין הערבים. אלה מצידם העריצו את כישוריה ואת אומץ ליבה
אשה בממלכת המודיעין הבריטי
במהלך מסעותיה פגשה בל ארכיאולוגים רבים, שחפרו במסופוטמיה וביקשו להעביר את ממצאיהם למדינות המוצא שלהם. בהמשך, הפכו כמה מהם לסוכני מודיעין. בינואר 1909 עזבה בל את מסופוטמיה וביקרה בעיר כירכמיש שבחיטים, שבה עבדה יחד עם שני ארכיאולוגים בריטים אחרים. אחד מהם היה תומס אדוארד לורנס, לימים לורנס איש ערב.
המידע הרב שאספה על דרכי המדבר ועל האנשים במסופוטמיה הפכו למקור חשוב למידע מודיעיני עבור הבריטים, בזמן שאלו התכוננו למלחמת העולם הראשונה. צ'רצ'יל, שר המושבות דאז, הזמין אותה לקהיר, לדיון מודיעיני בהשתתפות 39 מומחים מתחומים שונים. בל אגב, הייתה האישה היחידה (דודו בן צור , YNET , 2007 ).
ממליכה מלכים
לאחר המלחמה מילאה תפקיד חשוב בכינונו של בית המלוכה העיראקי, שבראשו עמד המשפחה ההאשמית פייצל ה-1. בל הגישה דו"ח שתמך בהענקת שליטה סונית על עיראק. לדו"ח זה נודעה השפעה חשובה על עיצוב עיראק של ימינו, בו הוחלט לרכז את השיעים בדרום המדינה, ואת הסונים והכורדים במרכזה ובצפונה.
בדו"ח שחיברה נאמר: "אין לי ספק לרגע, כי הסמכות העליונה חייבת להיות בידי הסונים, למרות הנחיתות המספרית שלהם. אחרת תהיה כאן מדינת הלכה שהיא השטן בעצמו". בל ולורנס גם שכנעו את צ'רצ'יל בוועידת קהיר ב-1921 להעניק את השלטון לפייצל בן חוסיין (בנו של השריף חוסיין ממכה).
בצילום : גרטורד בל עם צ'רציל במצרים, 1919
בשנים שלאחר מכן, שימשה גרטרוד בל כיועצת מיוחדת למלך פייצל ואף כונתה "המלכה הלא רשמית של עיראק". על תפקידה הקרוב כל כך למלך עיראק אמרה פעם: "בדבר אחד תהיו בטוחים; לעולם לא אהיה שוב מעורבת ביצירת מלכים; יותר מדי מתח כרוך בדבר". (דודו בן צור , YNET , 2007 ).
גרטרוד בל , הצהרת בלפור ועתידה ארץ ישראל
בל מוצגת בסרטים ובספרים כבעלת כושר גופני מצוין, שאיפשר לה לרכוב במשך שעות רבות בחום הלוהט של המדבר, כפי שאף אשה — וגם לא הרבה גברים — עשו בתקופתה. עם זאת, היא לא ויתרה על הגינונים האריסטוקרטיים מהבית, ונשאה עמה, באשר הלכה, אמבטיה, מערכת כלי אוכל ושמלות ערב. באוסף הנעליים שלה היו עשרות זוגות.
ב–1916, בזכות ידיעת הגיאוגרפיה של המזרח התיכון והיכרותה עם אנשיו ותולדותיו, היא קיבלה תפקיד רשמי במערך הדיפלומטי הבריטי. במאמר "מי את גרטרוד בל", כתבה ד"ר אלינור סקוט, מרצה לארכיאולוגיה ולהיסטוריה, כי בל הפגינה "בשלות רבה בהבנת מניעים אנושיים". כדוגמה היא מצטטת את אחד הדו"חות שכתבה לממוניה. "הטבע האנושי, יהא אשר יהא, זהה ביסודו אצל הערבים או אצל האירופים. הכל שאפתנים, רכושנים, לפעמים נאמנים, אבל בדרך כלל בוגדנים, לעתים נאורים, אבל תמיד חסרי מנוחה. שינויים וחילופי בריתות קיימים כאן ממש כמו ביחסים שבין עמי אירופה".
בכתביה של בל נותרה גם חוות דעתה באשר לתוכנית לעתידה של ארץ ישראל, אותה שלחה למשפחתה אחרי הצהרת בלפור. "אני שונאת את ההכרזה הציונית של מר בלפור", כתבה. "לדעתי אין אפשרות לבצע את הדבר. הארץ לא מתאימה לשאיפות היהודיות. זו ארץ ענייה, שאי אפשר לפתחה. שני שלישים מאוכלוסייתה הם ערבים מוסלמים הבזים ליהודים. זו תוכנית מלאכותית ואני מאחלת לה שלא תצליח". ( עופר אדרת , עיתון " הארץ" ) .
שנים של בדידות וחולי
בין השנים 1923-1926 ייסדה בל את המוזיאון הארכיאולוגי בבגדד, ומונתה ליו"ר רשות העתיקות של עיראק. היא נלחמה כנגד כל ניסיון אירופאי להוציא מעיראק פריטים ארכיאולוגיים ודאגה שיגיעו למוזיאון שהקימה.
בשנים האחרונות לחייה נטשו אותה הממשלה הבריטית והמלך פייצל, שלא נזקקו עוד לשירותיה. היא מעולם לא נישאה, למרות שידוע על גבר שאהבה, אך משפחתה לא התירה לה להינשא לו. מספרים כי היא האישה היחידה שלורנס אי פעם אהב….
בל מתה מבדידות ומחולי ב-12 ביולי 1926, כשהיא בת 58, לאחר שלקחה מנה גדולה מדי של כדורי שינה. היא נקברה בבגדד ולאחר מותה פרסמה אמה החורגת שני כרכים בשם "המכתבים של גרטרוד בל" שהכילו 1,600 מכתבים ו-16 יומנים המתארים את מסעותיה. האוסף של בל הכיל גם כ-7,000 צילומים מאתרים ארכיאולוגיים שונים במזרח התיכון. הצילומים מציגים את מצב האתרים לפני שנהרסו או נבזזו וערכם המחקרי יקר מפז.
אם תרצו להתרשם ממכתבים רבים שכתבה בל, כמו גם מיומנים אישיים ומאינספור צילומים, תוכלו לעשות זאת באתר הפרוייקט של אוניברסיטת ניוקאסל.
מקורות המידע
דודו בן צור , YNET , 2007
לכתבה המלאה של דודו בן צור
עופר אדרת , סיפורה הנשכח של גרטרוד אשת ערב – המזרח התיכון – הארץ
גרטרוד בל – ויקיפדיה
