ami16:30סגור לתגובות על מנהיגות במבחן : סר ארנסט שקלטון הבריטי
Ernest Henry Shackleton: 15 בפברואר 1874 – 5 בינואר 1922
רק באיחור רב לאחר מותו (בשנות ה50 של המאה הקודמת) זכה סר ארנסט שקלטון להערכה בעולם בזכות מנהיגותו לחילוץ המשלחת שלו לחקר יבשת אנטארקטיקה והפך לדמות מופת למנהיגות בבתי הספר לקצינים באנגליה ובארה"ב .
גם מאירקה פעיל , בתקופת היותו מפקד ביה"ס לקצינים של צה"ל בסירקין, היה מספר על ארנסט שקלטון בהרצאותיו.
סֵר ארנסט הנרי שקלטון היה מגלה ארצות בריטי שהשתתף במספר משלחות חשובות לחקר יבשת אנטארקטיקה. שקלטון התפרסם במיוחד בעקבות עמידתו בראש משלחת חקר שיצאה למשימה לחציית אנטארקטיקה בשנת 1914 והצלחתו להשיב את כל צוות המשלחת בשלום, לאחר שספינתם, ה"אנדיורנס", נכלאה בקרח והתרסקה.
הדחה מהמשלחת של סקוט
ארנסט שקלטון נולד בקילקי שבאירלנד, אז תחת שלטון הממלכה המאוחדת, לאב אנגלי-אירי שמשפחתו מקורה ביורקשייר ולאם מקומית. לאחר סיום לימודיו ב-1890 שירת כקצין בצי הסוחר הבריטי. ב-1904 נישא לאמילי דורמן ולזוג נולדו שלושה ילדים.
בשנים 1901–1903 היה שקלטון אחד המשתתפים במשלחת סקוט לכיבוש הקוטב הדרומי. אולם בשלב מסוים הורה סקוט על השבתו לבריטניה, באמתלה של דאגה לבריאותו. הסיבה האמתית להדחתו מהמשלחת הייתה כנראה הפופולריות הרבה לה זכה בקרב חבריה, שסקוט ראה בה איום על מנהיגותו. יש הטוענים שהיריבות בין השניים נבעה גם מהעובדה ששקלטון השתייך לצי הסוחר, וסקוט לצי המלכותי.
בשנים 1907–1909 ניסה שקלטון לארגן משלחת משלו לקוטב הדרומי, בספינה "נמרוד". אף שהמשלחת זכתה למספר הישגים נאים, כגון ההעפלה הראשונה לראש הר ארבוס, הר הגעש הפעיל באי רוס, לא עלה בידה להגיע לקוטב הדרומי לאחר ששקלטון החליט שלא לסכן את חיי אנשיו, עקב בעיות אספקה. מאוחר יותר העיר שקלטון בעניין זה כי "עדיף להיות חמור חי מאשר אריה מת".
המשלחת הטראנס-אנטארקטית האימפריאלית 1914 – 1916
המשלחת הטראנס-אנטארקטית האימפריאלית, שבראשה עמד שקלטון, יצאה מלונדון ב-1 באוגוסט 1914 בספינה "אנדיורנס", ומטרתה הייתה לחצות את יבשת אנטארקטיקה, ממפרץ ואהסל, דרך הקוטב הדרומי אל האי רוס הנמצא בצדה השני. "אנדיורנס" יצאה לדרכה מספר ימים לפני פרוץ מלחמת העולם הראשונה. כאשר נודע לשקלטון על פרוץ המלחמה, הוא שיגר מברק לשר הימייה הבריטי, וינסטון צ'רצ'יל, והציע לו להעמיד את "אנדיורנס" וצוותה לרשות הצי הבריטי, אולם צ'רצ'יל ענה לו במלה אחת "המשיכו!". המשלחת נאלצה לנטוש את תוכניתה המקורית כאשר "אנדיורנס" כותרה בים קרח ונתקעה ליד מפרץ ואהסל.
מורל גבוה ושלוש סירות הצלה
הצוות והמשלחת בראשות שקלטון שמרו על מורל גבוה וחיי שגרה בתנאים הקשים במשך כשנה. בחורף 1915 גבר לחץ הקרחונים על הספינה, שקלטון ואנשיו הוציאו ממנה אספקה חיונית ונטשו אותה בשלוש סירות הצלה. לאחר מכן התרסקה הספינה וטבעה.
מסע הישרדות לאי הפיל
צוות הספינה וחברי המשלחת ערכו מסע משולב לאי הפיל – תחילה במזחלות על הקרח במפרץ ואהסל, ולאחר מכן בשלוש סירות ההצלה. כאשר הגיעו לאי הפיל, הם שיפצו את אחת הסירות ושקלטון וחמישה אנשים נוספים הפליגו בה לאיי דרום ג'ורג'יה כדי להשיג עזרה. הנווט פרנק וורסלי ניווט את הסירה בת שמונת המטרים "ג'יימס קיירד", דרך מעבר דרייק, אל איי דרום ג'ורג'יה בסוף הסתיו האנטארקטי (אפריל ומאי), דבר שנחשב הישג ללא מתחרים. טעות ניווט של 0.2 מעלות הייתה גורמת להם להחטיא את האי, ולהיסחף הרחק לאוקיינוס האטלנטי ללא אפשרות הצלה. לאחר שסופה הכתה בהם ליד חופי ג'ורג'יה הדרומית, הם נאלצו לנטוש את סירתם השבורה, ולא יכלו להקיף בה את האי כדי להגיע לתחנת ציד הלווייתנים שנמצאה בצדו הצפוני, היות שנחתו בחלק הדרומי של איי דרום ג'ורג'יה. שלושה מצוות הספינה, שקלטון, וורסלי וטום קרין חצו את רכס הרי האי במסע מפרך לא פחות, שארך 36 שעות, מסע ששנים אחר כך חזרו עליו מטפסים מקצוענים כמו ריינהולד מסנר, ונתקלו בקשיים חרף היותם ערוכים עם ציוד מלא ומשוכלל.
כל שאר אנשי הצוות, 22 איש תחת פיקודו של פרנק ויילד, חיכו במשך למעלה מארבעה חודשים באי הפיל. לאחר שלושה ניסיונות נפל, הם חולצו על ידי הספינה הצ'יליאנית "ילקו", בפיקוד לואיס פדרו, ב-30 באוגוסט 1916, 22 חודשים לאחר היציאה הראשונית מאיי ג'ורג'יה הדרומית, וכל צוותה של "אנדיורנס" שב בשלום לבריטניה.
ספינתו של צוות אחר, בפיקודו של קפטן אניאס מקינטוש, שיצאה לצדה השני של אנטארקטיקה כדי להכין נקודות אספקה עבור משלחתו של שקלטון, טבעה אף היא, ולמרות זאת הצליח צוות זה למלא את משימתו ולהשאיר אספקה עבור המשלחת שמעולם לא הגיעה.
בדצמבר 1916 ארגן שקלטון משלחת הצלה אשר חילצה את מרבית אנשיו של מקינטוש מאנטארקטיקה. לא כולם שרדו.
המשלחת האחרונה לאנטארקטיקה
בשנת 1921 יצא שקלטון בראש משלחת נוספת לאנטארקטיקה, אולם ב-5 בינואר 1922 הוא התמוטט ומת מהתקף לב, ונקבר באי ג'ורג'יה הדרומית.
שקלטון כדוגמה למנהיג "ממוקד באנשים"
דאגתו של שקלטון לשלום אנשיו, כפי שהתבטאה כבר בזמן משלחת ה"נמרוד", היא שאפשרה להם לעמוד במשימת ההיחלצות בשלום מאנטארקטיקה, כאשר לרשותם עומדות שלוש סירות הצלה זעירות ומעט אספקה שהצליחו לחלץ מספינתם הטובעת. כאשר נשאל אחד מחברי הצוות כיצד הצליחו לבצע את הלא-יאומן, הוא ענה "במלה אחת: שקלטון!".
שקלטון השכיל לשמור על מורל גבוה בקרב אנשיו ולהימנע מסכסוכים וממתיחויות ביניהם. הוא דאג כי יימצאו בידיהם מצלמות וכלי נגינה, וערך מסיבות וערבי מוזיקה ושירה. הוא עודד את חברי הצוות לתעד את המסע ביומניהם והבטיח להם שוב ושוב כי הם יחיו לספר לאחרים את אשר אירע. אך הדבר החשוב מכול היה יכולתו להפוך את המסע מכישלון להצלחה.
כאשר עמדו חברי הצוות והביטו בספינתם השוקעת אל מתחת לקרח, עמד שקלטון בנקודה מעט מרוחקת מהם, ואז אסף אותם אליו ואמר להם, "עכשיו אנו הולכים הביתה". כך הטיל עליהם משימה חדשה ומאתגרת לא פחות ממשימתם המקורית – משימה בה עמדו בהצלחה גדולה. בכך שימש שקלטון השראה למנהיגים אחרים אשר מצאו את עצמם במצב דומה, למשל לאסטרונאוט האמריקאי ג'יימס לװל, מפקד טיסת אפולו 13.
ami
