ami
לא כשאר האמהות
אנגליקה שרובסדורף
הוצאת שוקן 2002
זהו סיפור מסעה המרתק של המחברת, אנגליקה שרובסדורף, אל עברה של אמה היהודיה , אלזה קירשנר , שהוסתר מפניה שנים רבות, ונפרס לפנינו, תמונה אחר תמונה: בית יהודי חם ואוהב בברלין של תחילת המאה ה20 – , אהבה סוערת של האם למשורר גרמני ובריחה מההורים ומהעולם היהודי, הבן הבכור המופלא, עושר וחיים חסרי דאגה, קנאה, בגידות ואהבות חדשות, ילדים משלושה גברים שנשארו ידידים, שנות ה20 – וה30 – העליזות בברלין, חופשות מאושרות בבית קיץ לחופו של אגם, נשפים, הצגות תיאטרון וקונצרטים. ואז: עליית הנאצים לשלטון, בריחה, עוני, בדידות ומחלה.
אנגליקה, הבת, מתבוננת על עברה באירוניה ובהומור, ברגישות ובחמלה, אך גם במבט ביקורתי. מתוך אלפי פרטים – זכרונות, מכתבים, סיפורים ותמונות – היא משחזרת את סיפורה המדהים של אישה יהודיה בגרמניה שהיה לה הכול, והכול נלקח ממנה. ספר זה, אחד מני רבים שכתבה אנגליקה שרובסדורף, היה לרב – מכר עם הופעתו בגרמניה, והוא ספרה הראשון המתורגם לעברית.
הבת (הסופרת) אנגליקה שרובסדורף באה לאוויר העולם בגרמניה בחג המולד של שנת 1927. היא היתה פרי אהבתם של אלזה קירשנר, יהודיה-גרמניה מתבוללת, ואריך שרובסדורף, גרמני ארי ממשפחת אצולה עשירה, שהיה תחילה אחד ממאהביה ובהמשך אחד מבעליה של אמה.
היא גדלה בברלין באווירה מתירנית, משוחררת ומופקרת, בבית שבמרכזו היתה רביעייה: אמה, המאהב שלה, בעלה הראשון והמאהבת שלו, שהיתה גם חברתה הטובה ביותר של אמה.
האם ובני המשפחה , ברלין 1932
אחרי ליל הבדולח, בנובמבר 1938, נמלטה אמה היהודיה לסופיה בירת בולגריה בעזרת נישואים פיקטיביים לאדם זר. אנגליקה ואחותה בטינה הצטרפו אליה בהמשך. אחיהן, פטר, שהתגייס לצבא צרפת החופשית, ונפל בקרב.
הגעגועים לגרמניה היו קשים, ואנג'ליקה חלתה ואף לקתה בדיכאון. לצד זאת, בבולגריה סיפרה לה אמה כ פעם ראשונה כי היא יהודיה, ועוררה בה משבר זהות. "ובכן, בחרתי להשתייך לצד היהודי. זה היה בשבילי דבר מובן מאליו, כי אהבתי את אמי", הסבירה. מזהותה הגרמנית ביקשה לקחת רק את הצד "הטוב" – לא את זה של הנאצים, שרצחו את סבתה, אמה של אלזה, שגורשה לטרזנשטט.
אנגליקה והאם , 1936
חיי היום יום בברלין ערב עליית הנאצים
העדות על חיי היומיום בברלין – הטקסים המשפחתיים, יחסי יהודים-נוצרים – היא שמרתקת כל-כך בספרה של אנגליקה שרובסדורף. פכים קטנים כמו תיאורי מסיבות חג מולד משפחתיות שאליהן מוזמנים גם הוריה היהודים של אלזה, זה חלקה הקליל של העדות שמניחה לפנינו אנגליקה שרובסדורף. חלקה המצמרר הוא בתיאור העיוורון המדהים שבו לקו הוריה וידידיהם הטובים לנוכח מעשי הבריונות של הנאצים. אף שהדברים ידועים, מדהים לקרוא על הזלזול וקלות-הראש שבהם התייחסו אנשים טובים ונבונים ל"בריונים הנלעגים" של היטלר. בעיניה של אנגליקה, היטלר היה "איש מצחיק עם שפם". כשחברתה של אנגליקה באה לבקרה ועל צווארה תליון של צלב קרס, אמה נדהמת, אך מעדיפה להתעלם מן המשמעות. וכשסבתא שרובסדורף עונדת צלב קרס, זה "ככה סתם": העסקים הרי חייבים להמשיך ולשגשג.
נישואין של הבת, אנגליקה, לבמאי היהודי קלוד לנצמן
הבת , הסופרת החצי-יהודיה , אנג'ליקה שרובסדורף, בביקורה הראשון בישראל, ב-1961, התאהבה בירושלים. מאז שבה לבקר בה לעיתים תכופות עד שב-1970 ארזה את חפציה וביקשה להשתקע בעיר. אלא שלחיים היו תוכניות אחרות והיא הכירה כאן את הבמאי הצרפתי קלוד לנצמן, ונישאה לו ב-1971. לנצמן היה בעלה השלישי של אנגליקה, אשר כבר היתה אם לילד, אותו מסרה לאישה אחרת.
את השנים הבאות חילקה בין פאריס, מינכן וירושלים. ואז, בתום עשר שנות נישואים, התגרשו. "יש לו אופי בלתי נסבל", אמרה לימים, אך הוסיפה: "הוא האהבה האמיתית האחרונה שלי".
בודדה בירושלים
ב-1983 השתקעה בישראל אנג'ליקה שרובסדורף בגפה וחיה בשכונת אבו תור בירושלים במשך כרבע מאה מוקפת בחתולים. "כאן מצאתי לראשונה את הבית היחיד שהיה לי מאז ילדותי", אמרה. "אין דבר אקראי בעיר זאת, אף לא האור או האבן או הגבעות המקיפות אותה. והוא הדין בעם שמצא כאן את אלוהיו", כתבה.
אנגליקה בירושלים 1984
