ami
לזכרו של הסופר נתן שחם ז"ל שנפטר אמש .
אפילו העבר יכול להשתנות. לגילוי המפתיע הזה הגיע הסופר נתן שחם ז"ל בעשור התשיעי לחייו, כשהתחוור לו כי גם המעט שידע על עברה של אימו המנוחה לא היה ולא נברא, וכי חייהם כמשפחה היו מין משחק מחבואים משוכלל. ורדה שטיינמן, האישה היפה והעדינה, השברירית-לכאורה והמפוחדת-כביכול, היטיבה להחביא את הסיפור האמיתי של העשורים הראשונים לחייה ואת היסודות האמיתיים של אופייה, ואילו הוא מצדו – הקפיד להסתיר ממנה כל דבר שעלול להסב לה מפח נפש, או אפילו סתם התרגשות שמוטב לה בלעדיה – משימה לא פשוטה לאיש מחתרות והרפתקן בלתי נלאה השש אלי סכנה.
הצעקה
נתן שחם שמע את אמו צועקת רק פעם אחת בחייו. לא הבן ולא האם דיברו אי פעם – לא על הצעקה, לא על הסיפור מאחוריה. כמה זמן צעקה יכולה לנקר בזיכרון? חצי מאה. שחם היה אז כבר לוחם בפלמ"ח, בוגר תיכון טרי שהחליט להפתיע את הוריו. ההפתעה הייתה בעיקר שלו: סמוך לביתם, ברחוב התל־אביבי, הוא שמע "זעקה קורעת לב ומעוררת חלחלה", כפי שהוא כותב בספרו, 'סיפור הכיסוי הכפול של אמא שלי' (הוצאת זמורה־ביתן).
כל בני משפחת שטיינמן – מקור השם המעוברת "שחם" – ידעו אז על רומן שניהל אבי המשפחה. קשר זוגי ארוך וממוסד מחוץ לנישואים.
האם ושני בניה, דוד ונתן הצעיר ממנו בשנתיים. כל אחד משלושתם, מספר שחם, כבר נתקל אז ברכילות, אבל שמר לעצמו את המידע. הצעקה קטעה לרגע את האיפוק והעמדת הפנים – ומיד חזרה לקופסה. שחם השתהה עד שנכנס הביתה, כדי לא להביך את אמו ולא לעורר מהומות. האם, שהייתה לבד בבית ולא ידעה ששמע אותה מהרחוב, לבשה לכבודו פנים שלוות. הציעה להכין עבורו את המנה האהובה עליו. כלומר, אח אחת המנות שהיה מכריח את עצמו לאכול, "נער רזה טעון פיטום". בולע בלי חשק, מקפיד לא לצער (יוני ליבנה, 2015) .
אליעזר שטיינמן ורוזה לבית בריסמן נפגשו באודסה. הוא כבר היה אז עמוד תווך בספרות העברית, היא הכשירה עצמה להיות זמרת אופרה. לאחר שנישאו, נאלצו להמלט לפולין בשל המשטר הסובייטי.
"אחרי שהוציאו להורג אדם בגלל קילו סוכר החלטתי שהמהפכה הזאת היא רצחנית ולא תשנה דבר", אמר לי פעם, וכשתמהתי: "בגלל אדם אחד?" הוא ענה לי בשאלה: "כמה צריך?"
בוורשה הקדישה רוזה – שמאוחר יותר שינתה את שמה לשושנה ואחר-כך לורדה – את זמנה ללימוד העברית, שבעלה היה מנושאי הדגל שלה, ונרשמה ללימודי גננות שהתאימו לה מאוד בשל נטייתה לילדים. נסיון להשיג סרטיפיקט לארץ לא צלח, משום שארץ-ישראל – כך נאמר להם – היתה זקוקה לרועי צאן ולא לאנשי רוח. כשהחלו השניים לשקול הגירה לארצות-הברית, התערב ביאליק, שהציע לשטיינמן להיות עורכו של כתב עת ספרותי בארץ. למוסדות הציוניים היה קשה לסרב למשורר הידוע, והזוג, שכבר היה מטופל בילד וציפה לילד השני, עלה ארצה.
בצילום : נתן שחם (מימין למעלה) עם אמו ורדה ואחיו דוד, 1929
האישה האחרת
מוטיב מרתק בספר הזיכרונות של נתן שחם ז"ל הם החיים הסודיים של הסופר שטיינמן, שחי עשרות שנים חיים כפולים עם שתי נשים.
פרשת האהבים של הסופר שטיינמן עם המורה לאנגלית חיה פיקהולץ נמשכה שנים רבות ומיררה את חייה של אימו של נתן שחם ז"ל. אך למרות הכאב והעלבון שהסבה לה היא שמרה אותו בלבה כדי למנוע פגיעה בילדיה. "היא שתקה כדי לחסוך מאיתנו כאב וצער. היא החליטה לא להילחם וזאת על מנת למנוע צער מהבנים שלה."
לחיה פיקהולץ, המורה לאנגלית בביה"ס "גאולה" היו גם יחסים אינטימיים עם ביאליק, שעד היום רב בהם הנסתר על הנגלה. באותן שנים לא ידע איש על כך וורדה שטיינמן נצרה סוד זה בלבה.
כותב נתן שחם ז"ל בספרו האוטוביוגראפי : "על האישה האחרת נודע לי רק בבגרותי, ומפי חברי שלמדו בבית הספר למסחר , שבו לימדה אנגלית. מלבושיה היו צעקניים."
הרומן שלה עם הסופר שטיינמן נמשך יותר מעשרים שנה . לשטיינמן הסופר היו למעשה שני בתים.
האפיזודה המעניינת מתרחשת לפני הלווייתו של הסופר שטיינמן, כשהאלמנה רואה לראשונה את האהובה עומדת ברחוב מתחת לבית, ובמקום לשפוך עליה אש וגופרית – "… "אחזה בזרועי כדרך שהייתה תופסת את ידו של בן הארבע לקראת צליחת כביש… והראתה לי את האישה העומדת לבדה ליד האוטובוס, זאת עם מטפחת הראש והשמלה האפורה. היא לא תיכנס אם לא נזמין אותה, אמרה. גש אליה ואמור לה שאני מזמינה אותה לבית…".
האישה האחרת אמרה תודה רבה אבל אני אחכה בחוץ.
המחווה של אימא הביכה אותה והיא הסתלקה בחשאי"
האם גידלה את הילדים והאב היה מרוחק
בניגוד לאמו, שהיטיבה לתקשר עם ילדים, כמו גם עם מבוגרים, לאביו של נתן שחם האבהות היומיומית לא באה בקלות. מי שמילא אצל הילדים כמה מתפקידי האב היה המשורר אברהם שלונסקי. בין שאר הפרטים ששחם בוחר לספר בהקשר זה, הוא מספר על הולדתו של הספר (המקסים) "עלילות מיקי מהו". אביו ושלונסקי נסעו יחדיו בשליחות לחו"ל. מהאב לא קיבלו מכתבים, ומי שכתב לילדים שנותרו בארץ היה שלונסקי, ובמכתביו אלה למעשה יצר בהמשכים את מה שיהיה אחר-כך הספר.
בצילום : ורדה ואליעזר שטיינמן (מימין). סיפור כיסוי כפול
"כשהיא מתה, הייתי באמריקה. דוד בא לאסוף אותי משדה התעופה בארץ. בדרך הוא אמר לי, 'הצטערתי על מות אבא, אבל על מותה אני מצטער הרבה יותר'. וגם אני. אבא מת כפיגורה ציבורית. היא הייתה 'רק שלנו'. כשאני פוגש אנשים שהיו ילדים בגן שלה, אני מבין כמה אהבו אותה. אחת מהן שינתה את שמה לוורדה, מתוך הזדהות. מהחניכים שלה שמעתי שהיא אף פעם לא הרימה עליהם את הקול – היא שרה להם. היה לה כישרון מוזיקלי יוצא דופן."
"סיפור הכיסוי הכפול"
הסוד הגדול, "סיפור הכיסוי הכפול", מתגלה בסך הכול כמנהגה של ורדה שטיינמן לבדות לעצמה חיים דמיוניים שמייפים את המציאות. לספר שמשפחתה הייתה עשירה, בעלת טחנת קמח ובית גדול עם משרתים, בעוד שלאמיתו של דבר הם היו עניים, יתומים ללא אם, והאחיות הגדולות, ורדה ואחותה, נאלצו לגדל בעצמן את האחיות והאחים הצעירים מהן, או לעבוד כמטפלות בבתי זרים.
"אילו הייתה נשארת באודסה, היא הייתה לומדת שם על חשבון הממשלה. אבל היא התחתנה עם האיש הלא נכון, שכנראה הרשים אותה מאוד, ואולי גם האופן שבו התייחסו אליו גדולי הספרות העברית אז, ובעקבות פעילותו הספרותית נאלצה לברוח איתו משם. רק אחרי מותה גיליתי שהיא הייתה ילדת פלא: לולא התחתנה עם אבא שלי, הייתה יכולה להפוך לזמרת אופרה".
במקום זה, ורדה שטיינמן, אמו של נתן שחם ז"ל, נשאה על גבה משפחה של ילדי פלא – שלושה גברים, שלושה יוצרי ספרות מבוססים. "כולם כתבו במשפחה, מלבדה. אבל אפשר לומר שהיא פיצתה: היא סיפרה לכל אחד מאיתנו סיפור בדוי אחר על חייה, כל אחד לפי מידת קליטתו וגילו. רק כשהגיעו לארץ קרובי משפחתה מרוסיה גילינו שהכל היה לא נכון. כדי לא לספר לנו על הזוועות שהיא ראתה באוקראינה במלחמת העולם הראשונה – היא עשתה מהחיים אידיליה. אנחנו גדלנו במחשבה שהיא בת טובים".
את העובדות ליקט שחם רק אחרי שנים, מפי ידידים ובני משפחה שהיו קרובים לאמו. כך גילה, למשל, שוורדה התייתמה מאמה כשהייתה בת שמונה. שיצאה לעבוד בבית משפחה יהודית אמידה כדי לפרנס את משפחתה חסרת האמצעים. רחוק מאוד מהשקרים הוורודים שסיפרה על ילדות נסיכותית בבית עשיר, עם "משרתת מיוחדת שהייתה מגהצת את הצווארונים של בגדי הבנות. היא ידעה מה ילדים רוצים לשמוע".
שני בניה למדו גם הם להסתיר מפניה מידע, כדי לא להדאיג ולא לצער. בנה הבכור הסתיר ממנה עד יום מותה שהתגרש מאשתו והקים משפחה חדשה. שלא רחוק ממנה גדלים שני נכדים שעליהם לא שמעה מעולם. גם נתן, הבן הצייתן, הסתיר ממנה מידע על פעילותו בפלמ"ח בקרבות ובמחתרת. "ידעתי שהיא דואגת לי, שהיא לא תתאושש אם יקרה לי משהו.
מידע ביוגראפי נוסף אודות הסופר נתן שחם ז"ל