בן דונקלמן – נאמנות כפולה

סיפור חייו של בן דונקלמן ( ‏26 ביוני 1913 – 11 ביוני 1997) מהבולטים במתנדבי מח"ל שהגיעו להילחם במלחמת העצמאות ומפקדה השני של חטיבה 7.

חלוץ שומר בפרדסי השרון

בנימין (בן) דונקלמן נולד בטורונטו, קנדה, למשפחה יהודית אמידה. אביו דוד ייסד רשת של חנויות קמעונאיות לבגדי גברים ושימש כנשיא הארגון הציוני בטורונטו ואמו רוז הייתה נשיאת הדסה. משחר נעוריו קיבל חינוך ציוני. בשנת 1931, בהיותו בן 18, נסע לארץ ישראל ועבד במשך שנה בפרדסי השרון כפועל  בקבוצת חלוצים בתל-אשר ( חווה חקלאית בין כפר סבא והיישובים הערביים בהר).

אחרי כמה חודשים של עבודה בפרדסי השרון הוא נתמנה כשומר בפרדסים והצליח להדוף כמה וכמה התקפות של חבורות ערבים באזור גן-חיים. בתקופה זו של עבודתו רכש ניסיון לא מבוטל בעבודת גרילה בעיקר תוך כדי השמירה בלילות .

בצילום : בן דונקלמן , שומר בפרדסי א"י , 1931

אחרי כשנה הורים שלו מחזירים אותו לטורנטו בקנדה. הוא לומד במכללה ונכנס לעבוד בעסק המשפחתי.

האופי ההרפתקני של בן דונקלמן דוחף אותו לעלות פעם נוספת  באמצע שנות השלושים לא"י.  הוא מנסה לגבש חבורת חלוצים ולהקים יישוב , אך הוריו מגיעים בעצמם ארצה מחזירים אותו שוב לטורנטו קנדה.

הגיוס לצבא הקנדי

למרות שעבד בקנדה בתעשייה חיונית של בגדים לצבא הקנדי הוא מחליט ב1939 להתנדב לשירות קרבי בצבא הקנדי ומוותר על פטור מגיוס שהשיג עבורו אביו.

העובדה כי בן דונקלמן היה בעל ניסיון רב של ניהול אלפי עובדים בתעשיית הבגדים של אביו עמדה לזכותו והוא נשלח לקורס קציני חי"ר בצבא הקנדי וקודם בסולם הדרגות והתפקדים.  הוא נשלח גם לקורס קציני מרגמות והופך להיות אחד המומחים בתחום בגדוד שלו , גדוד רובאי המלכה ה1 של הצבא הקנדי .

בפלוגת החוד הקנדית בפלישה לנורמנדי

הגדוד שלו נבחר להשתתף ב1943 בכוחות הפלישה הראשונים לצרפת. בן דונקלמן מפתח שיטות להנחתה מדוייקת של אש מרגמות וזוכה להערכה של מפקדי כוחות הפלישה במהלך האימונים שלו איתם בסקוטלנד.

המחלקה שלו מצטרפת לנחתת הטנקים בפלישה בנורמנדי ומסייעת רבות לפריצה מול הגרמנים באזור העיירה ברניאר-סיר-מר.  הפלוגה שלו , פלוגת החוד של גדוד רובאי המלכה כובשת בקרב דמים את היעד : הכפר אניסי , 12 ק"מ משפת הים.

מאוחר יותר מצטרף הגדוד הקנדי שלו לכוחות שנלחמו על הכביש בין קאאן ובין פאלז. כמפקד פלוגה בגדוד הוא מצליח לחסל כוח קנאי של חיילי ס.ס בכביש קאאן ותורם להכנעת הגרמנים.

כמפקד פלוגה בדרגת מייג'ור הוא היה אחד המפקדים הקרביים המעטים שלא חדל להילחם מתחילת מסע המלחמה בנורמנדי .  הוא נלחם עם פלוגתו בקרבות בגזרת הריין וגם בגשרי נימכן ורוכש ניסיון רב בקרבות משולבים של ח"יר ושריון. ניסיון זה יביא שנים לאחר מכן תועלת רבה לצה"ל במלחמת העצמאות.

בצילום למטה : מייג'ור דונקלמן  מצד שמאל , בגדוד רובאי המלכה הקנדי , 1944

בקרבות העזים מול הגרמנים בגזרת וימרסהוף – הוכוואלד הוא נשאר עם 36 חיילים מתוך 116 שחצו את קו ההתחלה . הוא היה הקצין היחיד שיצא מהקרב ללא שריטה. בקרב גבורה הוא מחלץ את אנשיו משדה מוקשים בזכות תושיה רבה של דילוג מעל שורשי העצים. הוא גם שולח כוח קנדי שלו לאיגוף מצד ימין של הגרמנים.  על חלקו בקרב הוכוואלד מול הגרמנים מוענק לו אות הגבורה הגבוה ביותר בצבא הקנדי . בקרב זה הוא שוב נלחם עם הגדוד הקנדי שלו מול גדוד ס.ס , שהיה מורכב ממדריכי ס.ס , שהיו קנאים יותר מאנשי ס"ס רגילים.  בציון לשבח שקיבל הגדוד הקנדי שלו כותב גנרל אייזנהאור " הקנדים הוכיחו שהם לוחמים מעולים . את המשימה שלהם מול הגרמנים בהוכוואלד יכלו לבצע אך ורק חיילים ממדרגה ראשונה. חיילים מדרגה שניה היו נכשלים בה. "

רובאי גדוד המלכה ה1 , 1944

ימים ספורים בתום המלחמה מוצע לבן דונקלמן התפקיד של מפקד הגדוד ה1 של רובאי המלכה. הוא דוחה את ההצעה כי רצה לחזור לטורנטו שם הייתה עזרתו דרושה מאד בעסקי המשפחה.  להצעה להמשיך בשירות צבאי כמפקד הגדוד הראשון של רובאי המלך, סירב משום שלא רצה להפוך לאיש צבא מקצועי, אך גם בגלל יחסה של הממשלה הבריטית ליהודים.

כאשר היה בעסקי תעשיית הבגדים בטורנטו מגיעה לשם ליידי לורנה וינגייט ( אלמנתו של גנרל אורד וינגייט האגדי ) ומבקשת ממנו לעזוב את קנדה השקטה והשלווה ולחזור לארץ ישראל כאיש צבא לסיוע ליישוב היהודי.

עם פרוץ מלחמת העצמאות נפגש עם קולונל דוד מרכוס ושלמה שמיר ששיכנעו אותו לבוא ארצה כמתנדב. קודם צאתו עסק בארגון גיוס מתנדבים במסגרת מח"ל באזור טורונטו.

הוא מחליט שאינו יכול לעמוד מנגד . הוא מחליט להצטרף לכוחות הלוחמים ולהקים יחידה של מתנדבי מח"ל קנדים ( היו כ1000 מתנדבי מח"ל קנדיים במלחמת העצמאות) . במרץ 1948 הוא עולה ארצה כחיל חלוץ לכוח הקנדי שביקש להקים  .

הוא מגיע למטה הפלמ"ח ומצטרף ליחידות הפלמ"ח כיועץ צבאי וגם כלוחם. בינו ובין יגאל אלון , מפקד הפלמ"ח מתגלה מחלוקת לגבי כוח המתנדבים הקנדי . יגאל אלון התנגד להקמת יחידה עצמאית של מתנדבים קנדיים .

בן דונקלמן , מחליט ביוזמתו לעקוף את יגאל אלון ולפנות ישירות לבן-גוריון המתרשם ממנו מאד , אך לא יכול היה בשלב ההוא להתערב בהחלטות הארגוניות של מטה הפלמ"ח.

 הקשר בין יצחק רבין ובן דונקלמן

בן גוריון מבקש ממנו לחזור לחטיבת הראל של הפלמ"ח ולסייע ישירות במיבצע " נחשון ". נוצר קשר טוב ולבבי בינו ובין יצחק רבין מפקד חטיבת "הראל".

בצילום : בן דונקלמן בחטיבה 7, 1948

על אף שנתקל בתחילה בחשדנות מצד הפלמ"חניקים, התערה דונקלמן במהירות בחטיבה. יצחק רבין מינה אותו לקצין מטה לתכנון. הוא השתתף במבצע הראל ומבצע יבוסי ובהתווית דרך בורמה.

הוא סייע רבות לפרוץ את הדרך מן השפלה ולהסיר את המצור מעל ירושלים הבירה. בן הדונקלמן הצטרף באופן פעיל לפלמ"ח במערכה זו . הוא היה מנוסה במיוחד במרגמות כבדות והוא עמל קשה באימון לוחמים בהפעלתן של של המרגמות האלה. מיומנותו , אותה פיתח כקצין מרגמות בצבא הקנדי , סייעה רבות בפריצת קילומטרים רבים של הדרך ההררית החסומה בהרי ירושלים.

בן דונקלמן משתתף בקרבות הפריצה של מבצע "נחשון" בדרך לירושלים. הוא מצליח בעצמו להתגבר על אחת מנקודות החסימה של הערבים בניסיונם לעצור את השיירה שלו. הוא עולה עם השיירה שפרצה לירושלים ואשר האספקה שלה הובאה והצילה את ירושלים מגוויעה ברעב. הדרך נפתחה שוב רק כעבור שישה שבועות. בירושלים הנצורה בן דונקלמן היה אחד ממפקדי הכוח שניסה לחבור לקמפוס הר הצופים והוא סייע רבות למג"ד הפלמ"ח מנחם רוסק.

כאשר חזר בן דונקלמן לבסיס במעלה החמישה הציע  ,מניסיונו  מול הגרמנים במלחמת העולם השנייה , טקטיקה צבאית לשמירה על גבעת הראדאר. לו נתקבלה טקטיקה זו ע"י מג"ד הפלמ"ח היו מצליחים לשמור על גבעת רדאר .  חילוקי הדעות הצבאיים בינו ובין מג"ד הפלמ"ח יוספלה טבנקין נמשכו . בסופו של דבר, הוטל על בן דונקלמן לתכנן את מבצע "מכבי"  לפריצת הדרך בבאב אל וואד.

בן דונקלמן , שהיה מתוסכל מחילוקי הדעות עם מג"ד הגדוד הרביעי של הפלמ"ח יוצר מחדש קשר עם דוד בן גוריון והוא ממנה אותו כמפקד כוח חדש של חטיבת המרגמות שהוקמה אז. הוא עצמו אימן את החיילים ועבר בין בתי המלאכה בתל אביב אשר ייצרו את המרגמות .

בן דונקלמן מתמנה למפקד חטיבה 7 בניגוד לעמדתו של יגאל ידין

ביולי 1948 , על רקע מרד האלופים בצה"ל שהתפטרו לאות מחאה על שבן גוריון הכניס לצה"ל משמעת ואירגון פורמאליים וגם קצינים יוצאי הצבא הבריטי , מחליט בן גוריון למנות את בן דונקלמן כמפקד חטיבה 7. יגאל ידין כעס על בן גוריון שמינה את בן דונקלמן בלי להיוועץ במטה הכללי, אך המינוי הפך לעובדה ובן דונקלמן מקבל דרגת סגן-אלוף ועובר צפונה למטה חטיבה 7. יגאל ידין מנסה גם להתערב במינויים שונים בחטיבה 7 ומנסה לשים מקלות בגלגלים , אך בן דונקלמן לא מוותר ומגלה עיקביות רבה מבחינת תכנון כוח האדם בחטיבה ומינוי המג"דים.

סא"ל בן דונקלמן בכיבוש נצרת 

דונקלמן אירגן מחדש את החטיבה והכשיר אותה לקרב.

הפקידה יעל והמח"ט בן דונקלמן – סיפור אהבה

הפקידה של סא"ל מרדכי מקלף מפיקוד צפון נשלחה יום אחד עם נהג להעביר פקודת מבצע לבן דונקלמן , מח"ט 7 . יעל , אשר היתה עדה לחילוקי הדעות הקבועים בין מקלף לדונקלמן , התנדבה לבצע את השליחות והוא הזמין אותה לארוחת צהריים במסעדה סמוכה לנצרת. בן דונקלמן בן 35 ויעל ליפשיץ , בת 22 התאהבו . חודשיים מאוחר יותר בתום מבצע "חירם" נערך טקס הכלולות בחיפה בהשתתפות כל צמרת צה"ל של אותם ימים והמטה הכללי .

  בצילום למטה : החתונה של יעל ובן דונקלמן , 1948 , בהשתתפות כל אלופי המטכ"ל

 בן דונקלמן והמבצעים נגד כוחות "צבא ההצלה" של קאוקג'י

המאמץ האסטרטגי של צה"ל היה בחזית והמרכז, אך הוחלט להפעיל מאמץ אסטרטגי משני נגד כוחות "צבא ההצלה" של קאוקג'י שפעל באותה עת בגליל. צבא זה שנחשב לחוליה החלשה בצבאות ערב, הורכב מלוחמים סדירים עיראקים, סורים ולבנונים וכן מתנדבים זרים, כוחות מיליציה וכפריים מזוינים.
פעילותו הראשונה של בן דונקלמן היתה כיבוש תל כיסאן, מוצב של קאוקג'י כ-6 ק"מ צפונית מזרחית לקרית ביאליק. בטיסה מעל התל הבחין דונקלמן כי החפרות ממלחמת העולם הראשונה היו כלפי מערב בלבד והטיל על מג"ד 71, יהודה ורבר, לכבוש את התל, שהיה מוצב חוץ שחלש על ציר התנועה להרים, בהתקפת לילה מאחור.
יהודה ורבר שכל גדודו מנה פלוגה אחת נכנע ללחץ המח"ט, למרות שסבר כי אין הכוח שלרשותו כשיר לקרב, ואנשיו עוד היו תחת הרושם של התבוסה שנחלו בקרבות לטרון. בלילה אור ל-9 ביולי 1948 הגיע הגדוד במסע ארוך וקשה מעבר לקווי האויב, ועם שחר כבש את התל באיחור וכמעט ללא התנגדות.
המח"ט ניצל את המורל הגבוה של החטיבה, עקב הישג זה, ולמחרת כבש גדוד 71 את הכפרים רויס וראמון.

בן דונקלמן עם קציני חטיבה 7 , 1948

כיבוש שפרעם

לקראת כיבוש שפרעם נפגשו לסקוב ודונקלמן ואיתם שני אנשי קשר שהכירו את מנהיגי הדרוזים באזור, עם קבוצת מנהיגים דרוזים, בניגוד לדעת הש"י. הוחלט בפגישה על שיתוף פעולה. לקראת כיבוש הכפר סוכם עם מנהיגי הדרוזים כי הארטילריה הישראלית תירה רק על הרובע המוסלמי. התקפה מבוימת ישראלית תהיה למול הרובע הדרוזי שגם לוחמיו כיהודים יירו באוויר.
בתהליך התכנון התנגשה תכניתו של דונקלמן עם זו של מרדכי מקלף, קצין המבצעים של חזית הצפון שחשש מהדרך ההררית בין שפרעם לנצרת. מקלף הציע לתקוף את נצרת מכיוון דרום. לכך התנגד המח"ט דונקלמן שסבר כי התקפה אפשרית יחידה מכיוון דרום, לפי הצעת מקלף, היא באור יום וכי בתנאי ראות יום ייתקלו התוקפים באש ממצודת המשטרה. דונקלמן איים להתפטר והכריע בעניין מפקד החזית משה כרמל שאישר את תכניתו של מח"ט 7, כולל המשך התקדמות מהירה לנצרת לפני שכפריי יישובים בדרך יערכו להגנה.
לטענת דונקלמן בספרו "נאמנות כפולה", כמעט הוכשלה התכנית על ידי קצין מטה בוגד במטהו, וולף ריבק שנחשד גם באי העברת המידע על האויב בלטרון, כפי שקיבל ממאיר זורע. בניגוד להוראותיו של מח"ט 7 פקד ריבק להדפיס את פקודת המבצע ואף שינה את הפקודה לארטילריה כך שאש התותחים תיפול על הרובע הדרוזי ואת כיוון תקיפת החי"ר לעבר הרובע המוסלמי. המח"ט שינה את הפקודה הכוזבת ממש עשר דקות לפני תחילת ההפגזה. וכך נפלה שפרעם ללא קרב בידי גדוד 21 של "כרמלי", בסיוע שתי שריוניות.
עוד באותו יום יצאה מחלקת שריוניות עם זחל"ם עליו הותקן תותח 20 מ"מ וכבש את הכפר עיבלין ללא התנגדות יתרה. ביומנו רשם דוד בן גוריון "הגדוד של ויינר (גדוד 79) עשה רושם רב בתנועותיו בכפרים, שיש כוח עצום והתחילו לברוח מהכפרים".

למורת רוחו של דונקלמן עיכב מפקד חזית הצפון את המשך ההתקדמות במשך יומיים. רק בליל 15 ביולי, בשעה 2300 החל המבצע. התנועה היתה איטית בשל הציר הצר והחשש מנפילה לתהום. לקראת השחר הגיע הכוח לצומת צפוריה (ציפורי) מצפון לנצרת. אש מצפוריה היתה דלילה ובלתי מכוונת. המח"ט חיכה לדיווח של מג"ד 13 מ"גוני" אברהם יפה שהיה אמור לכבוש במקביל את עילוט ממערב לנצרת, אך הקשר נותק. מ"פ החי"ר דוב שכנע את דונקלמן שיוכל לכבוש את צפוריה בהתקפת חי"ר במעלה ההר. משקיבל את הסכמת המח"ט פתח באש של שתי מרגמות 3 אינטש והעפיל עם לוחמיו לכפר. לנוכח התנגדות חלשה שעלתה בהרוג אחד, נכבש הכפר תוך זמן קצר.

 החטיבה של בן דונקלמן כובשת את נצרת

החטיבה של בן דונקלמן המשיכה לעבר נצרת. את הכוח הובילו שריוניות וזחל"ם ה-20 מ"מ וטור ארוך של שתי פלוגות שריוניות, פלוגת חרמ"ש, ג'יפים קרביים ו-2 מחלקות של גדוד 13 מ"גולני".
קאוקג'י הטיל למערכה את הנשק הכבד שלו, שריוניות שחלקן חמושות בתותח 2 ליטראות. 9 שריוניות כאלה הגיחו למול הטור הישראלי. המפגש היה כ-2 ק"מ מהעיר בשעה 1715, בקטע דרך שבו היה מצוק מימין ותהום משמאל, שלא אפשר פריסת שריוניות. על פי התרגולת, קודם זחל"ם ה-20 מ"מ לראש הטור. השריוניות של קאוקג'י פתחו באש מטווח של כ-400 מטר. ירי של מחסנית ה-20 מ"מ פגע בשלוש שריוניות ואח"כ בשלוש נוספות. יתר השריוניות נסוגו וגדוד 79 המשיך לתוך העיר נצרת. לעבר מבצר הטיגרט נורו כמה פגזי 65 מ"מ מתותחים שהוצבו בכפר החורש. בשעה 2040 שיגר מח"ט 7 את המברק: "נצרת נכבשה".

בדברי ימי נצרת ותושביה הערביים הנוצרים חקוק שמו של בן דונקלמן כאחד הגיבורים גם מהצד שלהם .  עם כיבוש נצרת , ביקש המושל הצבאי של העיר חיים לסקוב לגרש את כל תושבי נצרת , אך בן דונקלמן התנגד לכך נמרצות, פנה למ. כרמל מפקד החזית ,  ובכך נמנע מתושבי העיר נצרת  אסון שהיה הופך אותם לפליטים.

הוא מנע את גירוש תושביה, כאשר סירב לבצע את הפקודה לגרש את תושבי העיר, בנימוק שבמסמך הכניעה הוא הבטיח לתושבים שלא יאונה להם כל רע. לאחר שהפקודה הועברה אליו פעם נוספת, הוא דרש לקבל אותה בכתב. מכיוון שפקודות מסוג זה לא ניתנו בכתב, הגירוש לא בוצע. דונקלמן התייחס לפרשה בכתב היד של ספרו "נאמנות כפולה", אך בסופו של דבר שוכנע להשמיט את הקטע מהספר. הקטע שלא נכלל בספר הגיע לידיו של אורי אבנרי ופורסם בעיתון "העולם הזה".

בן דונקלמן והמחלוקת עם מרדכי מקלף על מבצע "חירם"

בוויכוח בין דונקלמן למקלף התנגד מח"ט 7 לתכניתו של מקלף לתקוף את הגליל ממערב, שכן קאוקג'י נערך עם עיקר כוחו לקדם מתקפה מכיוון זה. הוא העדיף לתקוף מהכיוון הלא צפוי, ממזרח, הגם שמסע כיבוש זה יהיה בציר הררי קשה שהגשרונים עליו חובלו בידי לוחמי קאוקג'י. גם הפעם איים דונקלמן בהתפטרות ושוב הכריע מפקד חזית הצפון משה כרמל לטובת תכניתו של מח"ט 7.
הכוונה היתה לבצע את המבצע במחצית ספטמבר. ב-16 בספטמבר 1948  הועברו לוחמי החטיבה במסע לילי לעיר צפת ושם הוסוותה בשטח הבנוי. כוח של פלסים עסק בהסרת המכשולים על הכביש. אולם, ב-17 בספטמבר נרצח ברנדוט בירושלים ומחשש לפעול מתוך הפרת ההפוגה, בוטל המבצע. תפיסת שיח' עבד ושליטת "צבא ההצלה" על הדרך למטולה, האיצה את ההכנות למבצע "חירם", עפ"י תכניתו המקורית של בן דונקלמן ,  שמטרתו היתה "להשמיד את האויב שב"כיס" הגליל המרכזי, להשתלט על הגליל כולו ולהציב קו הגנה על הגבול הצפוני של הארץ". למבצע הועמדו לבד מחטיבה 7 גם חטיבת "עודד" (חטיבה 9) וחטיבת "גולני" וכן סיוע ארטילרי ואווירי.

חטיבה 7 בפיקודו של בן דונקלמן נערכה שוב למבצע "חירם" כעבור חודש ועפ"י תכניתו המקורית של בן דונקלמן נכבשו מרחב מירון – סאסא – מלכיה. התקיפה מצד מזרח כפי שתכנן בן דונקלמן הפתיעה  את  קאוקג'י .

במבצע "חירם" נהרגו קרוב ל-400 לוחמים של "צבא ההצלה", 550 מאנשיו נפלו בשבי. השלל שנפל לידי חטיבה 7 כלל 1500 רובים, 3 תותחים, 2 שריוניות, 20 כלי רכב, 4 מקלעים ו-3 רובים נ"ט.
בכך סיימה חטיבה 7 את חלקה במלחמת העצמאות.

הטקטיקה של בן דונקלמן הוכיחה את עצמה

ההצלחה בתכנית "דקל"  ובמבצע "חירם" נבעה מהטקטיקה שנקט בן דונקלמן לקרבות משולבים בין חיל הרגלים ובין המשוריינים . בן דונקלמן,  שהסתמך על ניסיונו בקרבות חי"יר –שריון משולבים במלחמת העולם השנייה , הדריך אישית את המג"דים שלו כיצד להפעיל במשולב חיילי חי"ר ושריוניות. חומרי הדרכה לקרבות משולבים תורגמו במהירות מאנגלית לעברית וכל הגדודים של החטיבה עברו אימונים משולבים.

בן גוריון מציע לבן דונקלמן להקים את חיל השיריון

עם סיום המלחמה , הציע דויד בן גוריון לבן דונקלמן להקים את חיל השיריון בישראל ולקבל דרגת אלוף וחבר במטה הכללי .

לאחר התלבטות והתייעצות עם רעייתו הטריה יעל , דוחה בן דונקלמן את ההצעה . פושט את מדיו ומתחיל  בישראל בקריירה של יזם ואיש עסקים . אבל התנאים המסחריים בארץ לא היו נוחים עדיין לפעילות יזמית-עסקית. יוזמותיו ועסקיו בתחום הבינוי פושטים את הרגל והוא חוזר עם יעל לטורנטו לעסקים המשפחתיים . במקביל הוא ממשיך להיות בקשר שוטף והדוק עם ישראל ומתגייס למגביות הבונד בקנדה ומגיע כל שנתיים עם יעל לישראל . עסקיו בטורנטו מצליחים מאד והוא הופך לאחד מעשירי טורנטו.  הקשר שלו עם מפקדי חטיבות 7 לדוריתהם נמשך כל שנות ה50 וה60 . הוא כותב להם ומייעץ להם על סמך ניסיונו בקרבות מלחמת העצמאות ומלחמת העולם השנייה.

בראשית 1967 הגיש בקשה לרכוש את בנק אלרן ואף זכה במכרז, אולם לבסוף החליט שלא לרכוש את הבנק.

בן דונקלמן נשאר כל השנים נאמן גם לישראל וגם לקנדה והתנועה המתמדת בין קנדה לישראל העניקה לו מימד נוסף ומשמעות לחייו . משמעות זו התחזקה לאחר שהחליט למכור את כל עסקיו ולפתוח גלריה לאמנות בטורנטו.

בתחילת 1973 הוא ביקר שוב בישראל ( בפעם ה16 !) לרגל חגיגות חצי-היובל לחטיבה 7. זה היה אירוע גדול והוא נתכבד בסמל החטיבה ונפגש עם קציניו וחייליו מ1948.

בשנת 1976 פרסם את ספר זכרונותיו בשם "נאמנות כפולה" (Dual Allegiance). שם הספר מביע את נאמנותו לקנדה כאזרח קנדי, אבל גם את נאמנותו לעמו היהודי.

בן דונקלמן נפטר בקנדה ביוני 1997 והותיר אחריו את רעייתו יעל, ארבע בנות ושני בנים.

רעייתו , יעל דונקלמן , הלכה לעולמה ב2016 .

 "גשר בן" בכביש הצפון, העובר מעל נחל שרך, קרוי על שמו.

מקורות

בן דונקלמן , נאמנות כפולה , הוצאת שוקן, 1977 .

Dual Allegiance: An Autobiography (Goodread Biographies) Paperback – January 1, 1984 by Ben Dunkelman  (Author) , Goodread Biography (January 1, 1984)

Gelber, Yoav (2006), Palestine 1948, Sussex Academic, Brighton, ISBN 1-84519-075-0

The Toronto man who saved Nazareth

By MITCH POTTER