עלייתו ונפילתו של השופט סטרומזה

הוא למד עם דוד בן-גוריון ויצחק בן צבי משפטים באוניברסיטת סלוניקי ולימד אותם תורכית במהלך לימודיהם . בגיל 29, התמנה ע"י שלטונות המנדט הבריטי להיות שופט שלום בצפת ובטבריה ואחר כך שופט מחוזי , אז מדוע הוא הודח במפתיע בשנת 1930 ?

ביוגרפיה

יוסף סטרומזה נולד בסלוניקי, אז בתחומי האימפריה העות'מאנית, ולמד משפטים באוניברסיטת סלוניקי. בשנת 1911 היה למורה פרטי של דוד בן-גוריון, אשר הגיע לסלוניקי ללמוד טורקית כדי שיוכל ללמוד משפטים באוניברסיטה בקושטא (איסטנבול). בעקבות זאת היה לידיד אישי של בן-גוריון, שאליו התייחס באותם ימים כ"מורה הדרך שלי בחיים", ונעשה ציוני.

סטרומזה עבר לקושטא עם בן-גוריון, ובמשך כל לימודיו של בן-גוריון, התגורר עמו ועם יצחק בן-צבי בחדר קטן ב"פנסיון הטַטַרי". בתחילה דיברו ביניהם רק טורקית, כדי שבן-גוריון ובן צבי יתרגלו את השפה, ובהמשך דיברו עברית, כהכנה לעלייתו של סטרומזה לארץ ישראל. לחבורת הסטודנטים היהודים-ציונים למשפטים בקושטא באותם ימים השתייכו גם משה שרת, מניה שוחט, ישראל שוחט, דוד רמז, ויצחק נופך. היחסים בין כל חברי הקבוצה היו קרובים מאוד.

בתחילת 1914 הוסמך לשמש כעורך דין באימפריה העות'מאנית, ועלה לארץ ישראל. כעורך-דין עבד ביחד עם גואל האדמות יהושע חנקין בגליל.

עורך הדין של מניה שוחט

ב-1915 נסע לדמשק כדי לייצג את מניה שוחט במשפט מרידה במלכות העות'מאנית, החזקת נשק (של ארגון "השומר") והחזקת בולי הקרן הקיימת. מניה שוחט נידונה להגלייה בלבד. בהמשך התגייס לצבא הטורקי ושירת בסוריה. ב-15 בנובמבר 1918, בגיל 29, התמנה להיות שופט שלום בצפת ובטבריה, בהמלצתו של גד פרומקין. בכך היה השופט היהודי השלישי בארץ ישראל, אחרי גד פרומקין ומלכיאל מני. במקביל היה גם ראש לשכת מרשם המקרקעין (הטאבו) בגליל ב-1920, בגיל 31, קודם להיות שופט מחוזי בחיפה ושופט של בית-הדין לקרקעות בחיפה.

 בצילום : יוסף סטרומזה בצבא התורכי 

קידום מטאורי במערכת המשפט המנדטורית

סטרומזה היה בסך הכל השופט היהודי השלישי שמונה על ידי הבריטים. מינויו היה מפתיע: עורך דין צעיר, בן 29, חסר ניסיון רציני, שאינו דובר אנגלית, ערבית או עברית. את הדיונים המשפטיים הוא נאלץ לנהל בטורקית ובצרפתית. גד פרומקין, השופט היהודי היחיד שכיהן בבית המשפט העליון בתקופת המנדט, היה זה שהמליץ עליו בפני השלטון הבריטי המתהווה. למרות הכל זכה סטרומזה לקידום מטאורי: שנתיים בלבד לאחר תחילת כהונתו הוא הועבר לבית המשפט המחוזי בחיפה, "בהתחשב בעבודה משביעת הרצון שלו בבית המשפט". בית המשפט החיפאי, שבו ישבו לצד סטרומזה שופט בריטי ושופט ערבי, שימש גם "בית המשפט לקרקעות" במחוז הצפון. בכובעו זה נחשב סטרומזה למכשיר רב-עוצמה בידי מפעל "גאולת הקרקעות" של היישוב היהודי.

הנפילה 

בשנת 1925 חתם על מפה של מרשם המקרקעין שכותרתו זויפה במסגרת ניסיון של ניסן רוטמן לקנות 5,000 דונם של קרקעות שהיו שייכות לתושבי הכפר זיתא, צפונית לטולכרם. שופט חוקר שהתמנה לבדוק את העניין בעקבות טענות של תושבי זיתא על הזיוף, קבע ש"קשה להאמין שסטרומזה חתם על המפה בלי לקרוא. הוא נהג ברשלנות רבה", אך נמנע מלהמליץ על הדחה. זקן השופטים מייקל מקדונל דחה את המסקנות, וועדת חקירה נוספת בראשות נורמן בנטוויץ' שהוקמה לחקור בעניין המליצה ביוני 1928 על הדחתו מכהונת שופט. בשנת 1930 הוקמה ועדה שיפוטית שדנה בעניין קבעה ברוב של שני שופטים שסטרומזה חתם על המפה ממניעים פסולים, הדיחה אותו מתפקיד השופט ושללה ממנו את רישיון עריכת הדין. בספטמבר 1930 הורה שר המושבות לנציב העליון על סיום כהונתו כשופט החל מיולי 1930.

כעבור כמה שנים הצטרף סטרומזה ליהושע חנקין בהכשרת היישוב ולאחר מכן היה במשך שנים רבות היועץ המשפטי של הקרן הקיימת בחיפה, ועסק בצד המשפטי של רכש קרקעות.

ד"ר נתן ברון, שכתב דוקטורט על פרשת הדחתו של סטרומזה כתב: "אין שום הוכחה שהוא קיבל שוחד, אולם ברור שהוא ביקש לסייע בביצוע עסקת קרקעות זיתא".

איך להגדיר את סטרומזה: אדם תמים, ציוני טוב או שופט מושחת?" שואל ד"ר נתן ברון, החוקר את ההיסטוריה של מערכת השיפוט הישראלית, "לדעתי סטרומזה היה אדם לא מתוחכם ואפילו נאיווי. אין שום הוכחה שהוא קיבל שוחד, אולם ברור שהוא ביקש לסייע בביצוע עסקת קרקעות זיתא. הוא פעל מתוך תחושה שהוא פועל למען היישוב בארץ ישראל. ניתן לראות כאן את תופעת הנאמנות הכפולה של שופטים ופקידים בכירים יהודים וערבים בתקופת המנדט. סטרומזה איבד את עולמו מאחר שלא נהג בתחכום; שופטים אחרים שנהגו בדיוק כמוהו זכו לתשואות ממנהיגי התנועה הציונית". ד"ר ברון, המרצה על ההיסטוריה של המשפט באוניברסיטה העברית ובאוניברסיטת בר-אילן, הקדיש פרק שלם בעבודת הדוקטורט שלו ל"עלייתו ונפילתו של השופט סטרומזה" ( יובל יועז , 2005 ).

הוועדה קבעה , "השתכנענו שסטרומזה הבין את כוונת המסמך שעליו חתם בשל מניע לא-ישר ומושחת". נסללה הדרך להדחתו הסופית של סטרומזה בידי הנציב העליון בפלשתינה ושר המושבות הבריטי. אפילו בקשתו של סטרומזה לשוב לקבל רישיון עריכת דין כדי שיוכל לכלכל את משפחתו נדחתה בידי זקן השופטים.

  בחזרה לגאולת קרקעות

מצבו הכלכלי של סטרומזה הלך והידרדר, אולם כעבור כמה שנים הוא שב לעבוד עם חנקין ברכש קרקעות במסגרת "הכשרת היישוב", ובהמשך בקק"ל. הוא מת כעבור שנים רבות, בשיבה טובה בגיל 92, בשנת 1980. מאז פיטוריו נותר בית המשפט המחוזי בחיפה ללא שופט יהודי. מועמדותו של העו"ד הצעיר והמבטיח משה זמורה אמנם עלתה, אבל נדחתה על ידי השלטונות. 18 שנים מאוחר יותר, עם הקמת המדינה, יתמנה עו"ד זמורה לנשיא הראשון של בית המשפט העליון הישראלי.

למאמר המלא של יובל יועז :

יובל יועז, השופט היהודי המודח הראשון, באתר הארץ, 30 בנובמבר 2005