גירוש מצרים של מרים בלום (רוסנו)

נולדתי בתאריך 09/06/1945 בקהיר שמצרים בשם מיריי רוסנו. אמא שלי איווט (נכדתו של הרב הראשי של קהיר) ואבא שלי מקס גם נולדו במצרים אבא היה איטלקי ואמא צרפתיה. אבא עבד בבנק ואמא… כמו כל הנשים באותה תקופה לא עבדה. היה נהוג אז לגור עם ההורים… אז משפחתינו עם אחותי נינה שנולדה 3 שנים אחריי…

גרנו עם האחים של אמא אצל סבתא שלי. הבית היה ענק כל כך שהייתי רוכבת על קורקינט במסדרון. הייתה מזרקה בכניסה ומטבח גדול כמו של מסעדה. עם הזמן עברנו לדירה משלנו. אחותי ואני למדנו בבית ספר צרפתי פרטי והייתה לנו משרתת שהייתה סוחבת לנו את התיקים ומביאה לנו ארוחת בוקר טרייה בהפסקה. היא ישנה אצלנו ובלילה היינו פשוט מבקשות ממנה לקום ולהביא לנו כוס מים ! עם השנים הבנתי כמה זה היה נורא אבל בזמנו  זה היה נורמלי! היה קשה לתושבים לשרוד והיה להם טוב שיש מקום עבודה עם מגורים ואוכל.

גירוש ממצרים

בשנת 1956 בדיוק אחרי מלחמת סיני (אני זוכרת טוב מאוד את האזעקות כי הייתי מסתתרת מתחת למיטה) המצרים גרשו אותנו מהמדינה כי הייתה לנו אזרחות צרפתית – (גם האנגלים גורשו). כיוון שלאבא שלי הייתה אזרחות איטלקית הוא לא נדרש לעזוב את מצרים, אך אבא שלי שרצה לעזוב איתנו שילם שוחד כדי ש"יגורש".

השארנו את כל הדירה והרכוש שלנו ולאחר כמה ימים עלינו על אנייה כל אחד הורשה לצאת עם מזוודה אחת. במזוודה ארזנו מעט בגדים ותמונות והיה אסור לקחת תכשיטים – הם לקחו את הכל. היה חורף מאוד קר בדצמבר!

מעבר ביניים

הגענו לדרום צרפת בכפר קטן בשם לואינס ושם גרנו כ- 3 חדשים. אמא שלי נאלצה לעשות עבודות גיהוץ ועבודות מטבח כדי לקבל תוספת בארוחות הדלות שהמלון הציע. הסוכנות היהודית באה והציעה ליהודים סיוע ועזרה בעלייה לישראל. שילמו לנו עבור ההפלגה באניה לארץ ישראל שהחזרנו לסוכנות בהמשך. בנמל חיפה המתינו נציגים של הסוכנות והגענו ישר לחצי צריף בחולון. הלכנו לבית הספר וכל ערב היינו משחקות בחוץ עם ילדים אחרים במשחק חמשה אבנים.

כל שבוע הייתי נוסעת עם שכנה לקניות בשוק בפתח תקוה, כי אמא לא הייתה רגילה לזה ולא ידעה איך עושים קניות. אחרי כשנה וחצי חזרנו לצרפת כי היה קשה מאוד לאמא להסתגל לחיים החדשים, לצריף הקטן ללא רהיטים ומוצרי חשמל, ללא עוזרת בית וקניות וכן היה לה קשה עם הקופונים שחילקו לנו, ללמוד את שפת העברית וחששה שיגייסו את אותי ואת אחותי לצה"ל. זה קרע לי את הלב כי מאוד אהבתי את ישראל והיו לי מלא חברים.

לתיעוד המלא במאגר סיפורי מורשת , תכנית הקשר הרב דורי