אהרון ורדי . בדרכים לא סלולות

אהרון ורדי . בדרכים לא סלולות , הוצאת אוריון, נובמבר 2017

תא"ל (מיל') אהרון ורדי, שעם כל מי שעשה בחייו, והוא עשה לא מעט, נשאר צנוע ובעל יושרה רבה.
מהילדות בקיבוץ על הטראומה שהותירה בו, דרך קרב תל פאחר והשירות הצבאי, העלאת המודעות לגבי סוגיית העורף הישראלי, הקמת מערך ארצי לטיפול משולב בחומרים מסוכנים, הקמת רשות הטבע והגנים, הקמת המערך הארצי לביטחון המים ועוד. כל אלו בצד חשבון נפש נוקב לתפקודו כאב, שלא תמיד היה זמין למשפחתו.

בספר בדרכים לא סלולות מתאר תא“ל (מיל’) אהרון ורדי בסגנון פשוט ובהיר אירועים שעבר בחייו, מהילדות בקיבוץ, דרך קרב קשה שעבר במלחמת ששת הימים, התפקידים בצבא ובמגזר האזרחי ועד עמידתו האיתנה מול פורום המטה הכללי של צה“ל והממשלה. באירועים אלו הציג את תפיסותיו המקצועיות בנושאים שהיה מופקד עליהם.

 חמישים שנה הדחיק את רגשותיו האישיים מקרב תל פאחר במלחמת ששת הימים, שבו היה מפקד פלוגה א בגדוד 12 של חטיבת גולני. עוצמת החוויות הייתה כהחזקה עד שהעדיף לכבוש אותן לבל יפריעו לו בתפקידיו בצבא ובשירות הציבורי. בהחלטתו להוציא ספר זה לאור כתב גם על הקרב מזווית ראייה אישית שלו.

 כאשר קיבל את האחריות המקצועית על העורף הישראלי, חשיבותו של הממד הזה הייתה זניחה. ורדי מתאר את מאמציו להעלות את סוגיית העורף למודעות גבוהה יותר, עוד לפני מלחמת המפרץ הראשונה.

בסיום תפקידיו בצה“ל נקרא ורדי על ידי השר לאיכות הסביבה דאז, יוסי שריד ז“ל, “לעשות סדר“ בתחום המקצועי והארגוני בכל הקשור לטיפול משולב באירועי חומרים מסוכנים. השינוי שחולל והקמת מערך הארצי להתמודדות עם בעיות אלו מתוארות בפרק מיוחד.

 לאחר מכן הוביל ורדי את הקמת רשות הטבע והגנים והיה המנכ“ל הראשון שלה — מהלך דרמטי הן בדרכי הניהול והתמודדות עם תהליכים של שינוי ארגוני במגזר הציבורי הן בעמידה מול לחצים והתנגדויות אין־ספור. על אף כל הקשיים המהלך הצליח. את הפוליטיקה סביב הקמת הרשות משאיר המחבר להתרשמות הקורא.

 בתפקידו האחרון בשירות הציבורי עסק  אהרון ורדי בהקמת המערך הארצי לביטחון המים. תורת ההפעלה והנהליםלטיפול במשברי מים שכתב בשיתוף חבריו, משמשים בסיס לפעולות כל הגופים הרלוונטיים בארץ, ועקרונותיהם התקבלו גם כסטנדרט בין־לאומי.

 מעבר לפעילותו הצבאית והציבורית המחבר בא חשבון גם עם עצמו, כאב שלא תמיד היה שם עם ילדיו. הפרֵדה הסמלית מהוריו מסיימת את הספר, המתאר מסע מרתק ואבני דרך במסלול חייו של לוחם, מפקד ומנהל בשירות הציבורי.

 על תעוזתו ויושרתו של  תת-אלוף במילואים אהרון ורדי ניתן ללמוד רבות מכמה קטעים בספרו האוטוביוגרפי והמרתק :

הקרב על תל פאחר :

אהרון ורדי , מ"פ פלוגה א' מגדוד 12 של גולני .

דבקות במשימה : הסתערות עם שליש מהכוח המתוכנן 

"רק שלושה זחל"מים הצליחו להגיע אליי לעיקול הדרך. השאר נותרו מאות מטרים מאחור מפני שנפגעו מירי הטנקים הסורים ומפגזי הארטילריה של הסורים ונתקעו כאשר הפצועים עליהם ולידם.

לפני ההסתערות על המוצב הסורי תל פאחר התקשרתי שוב לשמיל , הסגן שלי, כדי לברר היכן הוא והזחל"מים שאיתו נמצאים , אך הקשר לא עבד. הבנתי מיד שזה הכוח שיש לי באותו רגע ושאיתו אני חייב לבצע את המשימה. הגם שידעתי כי אין קשר עם המג"ד, לא עלה בדעתי לשלוח את אלכס חזרה אליו ולהודיע לו שאני נמצא רק עם שליש מהכוח המתוכנן. אני בשטח חשוף מול הסורים, כל דקה במקום הזה מסוכנת, ואת המשימה צריך לבצע, אמרתי לעצמי. אספתי את הלוחמים שהיו על שלושת הזחל"מים, למעט הנהגים שנשארו ברכב. מנינו 25 לוחמים מפלוגה א' של גדוד 12 בגולני.

התארגנו במהירות להסתערות על היעד מחזיתו. מקריאת השטח והערכת מצב מהירה שעשיתי קיבלתי החלטה, אולי הקשה ביותר אי-פעם. ראיתי את  השלוחות הדרומית והצפונית המאיימות באש סורית ישירה על ההתקדמות שלי למוצב הדרומי וכן על ציר תוואי ההטיה שהחפ"ק והטנקים כבר היו עליו ושאר הגדוד אמור עוד להגיע אליו, והחלטתי לחלק את הכוח לשניים. הכוח שלי יתקוף את המוצב הדרומי על חלקיו השונים , משימתי המקורית והעיקרית , והכוח השני שאתן לאלכס יתפוס באותו זמן את פאתי המוצב  הסורי הצפוני.

לקחתי איתי כמחצית מהכוח , שנים עשר לוחמים, ואת המחצית השנייה הקציתי לאלכס. ביקשתי ממנו שיתפוס רק את התעלות והעמדות בפאתי המוצב הצפוני של תל פאחר , השולטים בעיקר על ציר התנועה ועל המוצב הדרומי, עד שיגיעו כוחות נוספים של הגדוד" (עמודים 46-47) .

 ההחלטות של אהרון ורדי ,המ"פ  התקבלות במהירות , שהרי אסור היה להישאר בשטח , חשופים , מתחת למוצב הסורי שהחל לירות עלינו אש מקלעים.

 "הסתערנו על המוצב הקדמי בריצה ולעתים בדילוגים בשל השטח התלול תוך חיפוי הדדי בין לוחמינו . על אף האש  הסורית שנורתה עלינו מנשק שטוח מסלול ומרגמות הצלחנו להגיע לגדרות התיל הקרובות לבונקרים הסורים של המוצב עם עיקר הכוח. צינור הנפץ ( הבונגלור) שבאמצעותו תכננו לפרוץ את הגדרות , נשאר בזחל"ם של המ"מ דני, שהיה תקוע מאות מטרים מאחור , על תוואי ההטיה.  דב נשכב על גבו , השחיל את גופו מתחת לחוט התיל התחתון והחל לחתוך אותו במגזרי התיל שנשא איתו. האש הסורית התגברה והלכה. נאלצנו להזדרז ולמצוא פתרונות מהירים כדי לעבור את מכשול הגדרות הרחב ולהיכנס לתעלות החפורות של המוצב  הסורי ולהתחיל לטהר אותו. הוריתי לעמרם שטרית שיירה פצצת ררנ"ט לבונקר הקרוב שאיים עלינו, עמרם החליף את המחסנית לתחמישים , ירה ושיתק את הבונקר הסורי שמולנו ואת העמדות שלידו. הסתכלתי שמאלה לעבר דוד שירזי , המקלען עם תרמיל התחמושת על גבו שכרע ברך מטרים ממני. מבט קצר בעיניים הספיק, כאילו קיבל פקודה מפורשת ממני. הוא הבין את המצב, הכיר את התרגולות באימונים, רץ קדימה ונשכב על הגדרות . אחריו עשה זאת יעקב חודרה, שנשכב על הגדר הנוספת בהמשכו של שירזי. בגופם שימשו השניים גשר לחציית הגדרות של שאר הלוחמים. החוליה הקדמית של  מ"מ מוראד עברה ראשונה ואחריה אני וכל הכוח אחריי ולבסוף הצטרפו שירזי וחודרה , שרוטים וחבולים מהגדרות .

נכנסנו מיד לתעלות המוצב הסורי והתחלנו בלחימה על פי תרגולות כיבוש יעד מבוצר. הראשון ירה לעבר כל פיתול שעברנו וכאשר נגמרו הכדורים במחסנית , החליף אותו החייל שמאחוריו.

כל בונקר שהגענו אליו, הלוחמים בחוליה הקדמית זרקו רימון ומיד לאחר שהתפוצץ , השניים הראשונים נכנסו לטהר אותו. בונקר שדלתו הייתה סגורה נפרץ בבעיטה ואחר כך טוהר. דפנות הבונקרים היו עבות מאד והתעלות ביניהם עמקות וצרות. בטיהור הבונקר השלישי מוראד המ"מ , קצין ולוחם אמיץ שהיה הראשון בחוליה , זרק רימון ונכנס מיד לטיהור הבונקר. אלא שאז נפגע בכף ידו. למרות הפציעה המשיך לירות והרג את הסורי בבונקר "( עמודים 49-52).

לחימה מול המוצב הסורי הצפוני :

הירי הסורי ממרכז המוצב הסורי הצפוני בתל פאחר הלך והתחזק. הסורים עדיין שלטו במוצב הצפוני וירו על הכוח של אהרון ורדי במוצב הדרומי .

" דב רוזנבלום מהחוליה הקדמית נפצע בכתף . מוראד המ"מ התקרב אליו, בחיפוי של יעקב גרשפלד, והניח עליו חוסם עורקים, אך תוך כדי הטיפול בו וגרירתו למחסה , פגע בדוב כדור נוסף והוא נהרג.

הצבתי בעמדתי את המקלע של שירזי ועוד שני רובאים , והתחלנו להשיב אש לעבר מקורות הירי שבמוצב הסורי הצפוני כדי לחפות על החוליה של מוראד. מדי פעם בפעם הורדנו את הראש והחלפנו מיקום כדי שלא לאפשר להם לצלוף אלינו במדויק. החלפתי חיילים בתפעול המקלע . פעם היה זה שמואל בן-חמו ופעם דוד שירזי. עמרם שטרית המשיך לירות ברובה האישי שלו , ולפעמים אני לקחתי את הרובה ( העוזי שלי לא התאים לטווחים אלו)  ויריתי לעבר מקורות הירי של הסורים. כאשר דוד שירזי שהיה לידי השיב אש מהמקלע שבידו , הוא קיבל כדור בראשו ונהרג. תמונה קשה זו חרוטה בלבי לתמיד. שמואל בן-חמו החליף אותו . עוד פגז פגע בדופן האחורית של עמדתנו. הנתזים , רגבי העפר ואבנים שפילחו את העמדה פגעו בשמואל, בלוחמים אחרים וגם בגבי, שוב באזור כניסת הרסיסים שחטפתי בדרך אל המוצב. לא הקדשתי לזה תשומת לב מיוחדת .

חילופי האש נמשכו ובשלב מסוים פקדתי לחסוך בתחמושת ובכל מקרה להשאיר מחסנית אחרונה למקרה שחיילים סורים יפתיעו אותנו, אלה שלא חיסלנו בדרך, ויסתערו עלינו.

חבשנו את הפצועים ואלתרנו חוסמי עורקים מחגורות ושרוולים שחתכנו מהחולצות.

באותן דקות לאחר מותו של שירזי והפצועים המתרבים והולכים , נדמה לי שמטען פנימי של רגשות עומד להציף את מחשבותיי . לא ראיתי כוחות נוספים של הגדוד ואני  לבד עם חיילי, כמה זמן נחזיק מעמד? ( עמודים 52-53 ) .

בשעה ארבעה, לאחר כשעה של לחימה קשה תוך השבת אש למקורות הירי במוצב הסורי הצפוני , ראיתי לפתע את מוסא קליין המג"ד עומד על קצה הגבעה הצפונית , בחלקה המערבי.

בכל כוחי צעקתי לעברו : "המג"ד , אני כאן . היעד הדרומי בידי אבל יורים עליי אש חזקה מהחלק הצפוני" .

המג"ד של גדוד 12 בגולני שמע את סרן אהרון ורדי וחשב בטעות כי הכוח של אלכס הוא שיורה עליו.

"לאחר כדקה כבר לא ראיתי את המג"ד . בהמשך התברר לי שהכוח של אלכס אמנם הצליח להיכנס ולחדור לעומק היעד של המוצב הסורי הצפוני , אך נפגע מחיילים סורים שעוד נותרו בבונקרים.

בצילום : מוצב תל פאחר

המג"ד מוסא קליין ביקש לדעת  מחמאוי מה קורה, קיבל הסבר ושניהם ניסו להתקדם בתעלה. קצין הסיוע נתקל בסורים וירה עליהם. כאשר המג"ד יצא מהתעלה הוא נפגע ונהרג מירי חייל סורי שהגיח מאחור. חמאוי חש לעברו וגרר אותו למחסה. לאחר מות המג"ד הוא חבר למשה הראל , קצין הסיוע , ומכיוון שנשארו ללא תחמושת , הם ירדו מהתל לדווח למח"ט גולני על המצב.

באותו זמן המשכנו לנהל במוצב הדרומי קרב אש נגד החלק הצפוני , אך בקצב איטי בשל מחסור בתחמושת"  ( עמודים 56-57 ) .

 בצילום : מפקדי פלוגה א' מגדוד 12 – הסמ"פ שמיל גולן (מימין) והמ"פ אהרון ורדי

 האיש שהגן על אילת

בגיל 34 , לאחר תפקיד של מפקד גדוד בחטיבת גולני וקצין מבצעים של פיקוד צפון הועלה אהרון ורדי לדרגת אלוף משנה ומונה למפקד החטיבה המרחבית של אילת .

הוא ארגן מחדש וביעילות את כל ההיערכות הבטחונית צבאית סביב אילת ובכך מנע חדירות של מחבלים מהגבול הירדני . ההיערכות הצבאית המחודשת שיזם וגיבש תרמה להגנה יעילה על העיר אילת במשך שנים.   המודל להגנת העיר אילת שגיבש אהרון ורדי הוכיח את עצמו עד היום .

  בצילום : אילת בשנות ה80

מאוחר יותר הקים תא"ל אהרון ורדי את האוגדה המרחבית באילת . בגיל 38 הוא קיבל את הפיקוד על האוגדה . האוגדה נדרשה להקים קו ביטחון שוטף בגבול מצרים וגם להגן על אילת בגבול המזרחי מול ירדן. בתפקיד מפקד האוגדה של אילת היה תת-אלוף אהרון ורדי אחראי להכנתן לחירום וכושרן  המבצעי של החטיבות ויחידות המילואים של האוגדה.

אחריות לעורף בישראל

מאוחר יותר התמנה תת-אלוף אהרון ורדי לראש אג"א וגיבש את התוכניות להיערכות העורף לשעת חירום. אהרון ורדי היה האיש שיזם וגיבש את התורה הצה"לית והנהלים לטיפול באסון המוני. הנוהל ועקרונותיו היו הבסיס לפעולות המקצועיות של גופי ההצלה האזרחיים והיחידות הצבאיות במלחמת המפרץ הראשונה, וכן בפעולות הצלה ואסונות שאירעו לאחר מכן. העקרונות של אותו נוהל חשוב נותרו תקפים עד היום.

התוכניות של צה"ל להקמת מפקדת כוחות העורף ופיקוד העורף ניזומו וגובשו ע"י תת-אלוף אהרון ורדי בשנים 1986-1988.

למרות מאמציו ומאבקיו התוכניות שיזם וגיבש תת-אלוף אהרון ורדי לא אושרו אז ע"י פורום המטה הכללי ושר הבטחון.

רק אחרי מלחמת המפרץ נוכחו שר הבטחון והמששלה כי התכנית של אהרון ורדי היא אכן נכונה ומוצדקת והחלו צעדים להקמת פיקוד העורף על בסיס התוכניות שגיבש שלוש שנים קודם תת-אלוף אהרון ורדי.

האיש שגיבש את ההיערכות הממלכתית לטיפול בחומרים מסוכנים בישראל

באמצע החיים בגיל 47 לאחר שירות צבאי פעיל ונמרץ החל אהרון ורדי לעבוד בשירות המדינה כסמנכ"ל לחומרים מסוכנים במשרד לאיכות הסביבה.  הוא יזם והקים את מרכז המידע הארצי לחומרים מסוכנים כסמכות מקצועית לציבור בימי שגרה ובשעת חרום. הוא קידם את הקמת מערך הניידות לתגובה מהירה לתקריות חומרים מסוכנים בישראל.  הוא הקים את מרכז ההכשרה לבעלי תפקידים העוסקים בנושא חומרים מסוכנים .

מאוחר יותר התמנה אהרון ורדי למנכ"ל המשרד הממשלתי לאיכות הסביבה. הוא גיבש את תוכניות ההפעלה של פינוי החומרים המסוכנים מכל המפעלים בארץ לרמת חובב והקמת המשרפה לטיפול בחומרים אלו.  הוא יזם את סגירת חירייה והתוכניות להקמת מפעלים אזוריים להפרדת הפסולת ושינועה לאתרים ארציים.

איחוד רשות שמורות הטבע ורשות הגנים הלאומית

ב1996 בסיום תפקידו של אהרון ורדי כמנכ"ל המשרד לאיכות הסביבה מינה אותו השר רפאל איתן לאחראי לאיחוד בין רשות הגנים הלאומיים  עם רשות שמורות הטבע.

האתגר במשימה זו היה אדיר. כל אחת מהרשויות , זו של הגנים הלאומיים וזו של שמירת הטבע , הייתה בעלת מעמד מעמד ציבורי חזק ביותר, היסטוריה של עשייה , זיכרון יחידתי , גאווה ומורשת של יותר משלושים שנים, ועובדים שגדלו והתקדמו ברשויות הללו ואהבו את מה שעשו.  לכן ההתנגדויות של העובדים ובעלי התפקידים לאיחוד היו נחרצות.  בשתי הרשויות פעלו ועדי עובדים לוחמיים למדי ומכיוון שהשינוי הארגוני היווה איום ממשי על משרות על משרות במטות הארגונים , כל ועד הצטייד בעורך דין ונציג הסתדרות משלו.

הטיפול בבעיות היה סבוך מאד ואהרון ורדי נדרש להתמודד עם תהליך מאתגר וסבוך.

אהרון ורדי הצליח להתמודד עם האתגרים ויצר דינאמיקה של עשייה משותפת של כל הדרגים בתהליך בניית הרשות החדשה.

אהרון ורדי כמנכ"ל  רשות הטבע והגנים יזם וגיבש תוכניות מוצלחות למיזוג כל הפעילויות של הרשווית הנפרדות לרשות אחת. הוא התמודד בהצלחה עם התנגדויות העובדים וועדי העובדים. הוא שדרג את תוכניות ההפעלה של הרשויות הנפרדות ומיזג אותן באופן יעיל.

אחת התוכניות המוצלחות שהופקד על ניהולה הייתה השדרוג הרחב שנעשה בגן לאומי מצדה , תכנית שכללה בין השאר , הקמת הרכבל החדש , בניית מבואה מודרנית , התקנת מערכת הסברה וחזיון אור-קולי המציג את סיפור מצדה.

אהרון ורדי גם פעל נמרצות לשיפור תנאי העובדים מול משרד האוצר והצליח לשפר את מעמדם  ותנאי שכרם של עובדים רבים.

התמודדות מול מניפולציות של שרי הממשלה

בתפקידו כמנכ"ל רשות הטבע והגנים נחשף אהרון ורדי לפוליטיקה הרסנית ומניפולטיבית של שרי ממשלה , שכיהנו בתפקיד השרים לאיכות הסביבה. הוא גילה כי השרים , ובמיוחד השר לאיכות הסביבה דאז , צחי הנגבי , מייצגים שיקולים אישיים וסקטוריאלים. הוא נדרש לקבל עובדים שהשר הרגיש מחוייבות פוליטית כלפיהם במפלגה . אנשים ללא כישורים מקצועיים וניסיון קודם .

אהרון ורדי כאדם בעל יושרה לא היה מוכן למלא דרישות פוליטיות הפוגעות במינהל תקין .

מראשית תפקידו כשר לאיכות הסביבה לחץ צחי הנגבי למנות אנשים פוליטיים לתפקידים שונים ברשות.

כמנכ"ל הרשות הגיעו לידיו של אהרון ורדי פניות שונות מלשכת השר לבצע פעולות שלא עמדו בקנה אחד עם ההנחיות המקצועיות שהרשות פעלה על פיהן. בין השאר נדרש אהרון ורדי ע"י השר צחי הנגבי להחזיר לרשות עובד בעייתי שפוטר מסיבות של אי-התאמה, תהליך שהסתיים עוד לפני שצחי הנגבי החל לכהן כשר לאיכות הסביבה.

ימים קשים עברו על אהרון ורדי כאשר גילה כי אותו עובד שפוטר מהרשות התמנה ע"י השר כעוזר בכיר של השר האחראי על הרשות הטבע והגנים.

בהמשך תפקידו השר צחי הנגבי פעל בדרכים מניפולטיביות נוספות להביא להתפטרות של אהרון ורדי .

אהרון ורדי , האיש בעל היושרה שקידם יותר מכל גורם אחר בישראל את הרשות הטבע והגנים החליט להתפטר בראש זקוף .

חמש שנים לאחר מכן , החליטה המשטרה על פתיחת חקירה נגד השר צחי הנגבי באשר למינויים הפליטיים שעשה במשרד לאיכות הסביבה.

האיש שגיבש את ביטחון המים ברמה הלאומית

ביולי 2002 פרש אהרון ורדי מתפקיד מנכ"ל רשות הטבע והגנים והחל לפעול כיועץ לנציב המים בנושא ביטחון המים בחירום.

כותב אהרון ורדי בספרו :

"כדי להכיר טוב יותר את התהליכים והשיטות בתחום אספקת מי השתייה בחירום למדתי את הכימיה של המים ואת החומרים המסוכנים והרעילים היכולים לפגוע באיכות מי השתייה. למדתי את מכשירי המדידה , את אמצעי הולכת המים , מכלי מים נייחים ומכליות מים , סוגי משאבות , קידוחים ועוד " ( עמודים 240-241)

הוא למד את המבנה הארגוני של אספקת המים ברמה הארצית וברמה המקומית.

כותב אהרון ורדי : " בתמונת המצב שהתבהרה לי עם הזמן זיהיתי פגמים רבים , רובם בנושאים עקרוניים וחשובים. ההיערכות וההתמודדות של משק המים בישראל בנושא ביטחון המים לא תאמו את האיומים והסיכונים הרלוונטיים. " ( עמוד 241) .

במהלך תפקידו ברשות המים גיבש אהרון ורדי בשיתוף עם מומחים בעלי ידע תוכניות אפקטיביות להגנה על משק המים. נקודת המוצא של התוכניות הייתה " המים הם מצרך קיומי לשימוש מיידי לאדם , ואירוע של פגיעה והרעלת מים מהווה סיכון בריאותי ויכול להשפיע על אוכלוסיות נרחבות בישראל " .

לאחר איתור עיקרי הליקויים במשק המים  החל אהרון ורדי להקים את המערך הארצי לביטחון מים. המבנה והפעילות של המערך החדש התבססו על שני מישורי פעולה :

המישור הראשון הוא המניעה, האבטחה וההגנה על מתקנים ואיגומי מים קיימים ועל אלה שיוקמו בעתיד.

המישור השני קשור לשיטות הטיפול האופרטיבי באירועי פגיעה ובעת משבר מים, אם וכאשר יקרה.

אהרון ורדי בשיתוף המומחים גיבש נהלים חדשים להתמודדות במישורי פעולה אלו והקים מאוחר יותר את היחידה לביטחון מים שפעלה בשלושה מרחבים בישראל : צפון , מרכז ודרום . התפקיד העיקרי של היחידה הוא להכשיר , לוודא הצטיידות באמצעים , לתרגל ולבצע ביקורות כשרות של כל הגופים בישראל המעורבים במניעה ובטיפול באירוע פגיעה במים. מדובר בהרבה מאד גופים מעורבים , במאות רשויות מקומיות ועשרות תאגידי מים וספקי מים, ואת כולם צריכה היחידה , המונה תשעה אנשים בלבד , להכין  ולהכשיר לימי מבחן ולהימצא בכוננות מתמדת.

מאוחר יותר , בשנת 2006 יזם והקים אהרון ורדי את המנהלת הארצית לביטחון המים וגיבש את תורת ההפעלה למקרה של אירועי פגיעה במים.

המנהלת הארצית אחראית על הפעלת צוותים לזיהוי פגיעה במים, חלוקת מים חלופיים במקרה של פגיעה או פיגוע במים , הסברה ומידע לציבור, טיפול במערכות אספקת המים שנפגעו , שליטה באירוע וחלוקת מים חלופיים במשבר מים.

אהרון ורדי פרש בשנת 2010 בגיל 67 לגמלאות .

תרומתו לבטחון המדינה , ולבטחון המים במדינה היתה משמעותית ביותר. הוא השלים את המהפך בהקמת מערך ארצי לביטחון המים, מערך שתכנן , גיבש ופעל להגשמתו במשך שמונה שנות תפקידו ברשות המים. המערך הארצי לביטחון המים כולל את רשות המים , הרשויות המקומיות , מפעלי המים , ספקי המים וגופים ארציים שונים פועלים ומתפקדים על פי התקנות ותורת ההפעלה שגיבש אהרון ורדי .

אהרון ורדי, איש צנוע ובעל יושרה רבה,  הגשים מטרות משמעותיות הן בצבא והן במשרדי ממשלה ונחשב היום כסמל ומופת לאומץ לב ותעוזה בצה"ל וליושרה במשרדי ממשלה. מגיע לו לקבל את פרס ישראל בעתיד.

 קרא את הספר וסיכם : עמי סלנט , עורך התוכן של האתר חיים של אחרים : ביוגרפיות וסיפורי חיים.