עלייתה לגדולה ונפילתה של ז'וזפין בונפארט

 ממשפחת מטעים מרוששת לחוגי האצולה בפריז

ז'וזפין הוא השם שנתן לה נפוליאון מקץ שנים. היא נולדה בשם איווט למשפחת בעל מטעים באי מרטיניק. משפחה שהייתה בתהליך התרוששות וירידה במעמדה .

על מנת להציל את משפחתה משקיעה כלכלית נשלחה איווט (ז'וזפין) בגיל 17 לצרפת להינשא לבן אצילים וקצין צרפתי  בשם אלכסנדר , אבל בפועל התברר כי עושרו היה רק על הנייר. את משפחתה במרטיניק היא לא הצילה , אבל היא החלה להשתלב היטב בקרב מעמד האצילים בצרפת . לאחר נישואיה לאלכסנדר קיבלה תואר רוזנת ונולדו לה שני ילדים.

משבר משפחתי

אחרי לידת הילדים היא הסתכסה קשות עם בעלה הרוזן אלכסנדר אך הבליגה על השפלתה על מנת לשמור על הילדים.  בתקופה ההיא במאה ה18 בצרפת , ילדים היו עוברים לחסות האב במקרה של גירושין לכן , העדיפה להבליג.  היא נערכה להשתלב בחיי חברת האצילים ובית המלוכה בצרפת . היא הבינה שאין לה אלא קסמיה למשענת שתוכל לסמוך עליהם ולמדה איך לדבר בקול צרוד ומאנפף ולמדה איך לשפר את גזרתה בעזרת שמלת צמודות , צעיפים ויציבה מושלמת. היא חיכתה לשעת כושר.  אבל בשנת 1786 צרפת כבר הייתה על סף פשיטת רגל והמהפיכה הצרפתית כבר הייתה בפתח.

בבית הכלא של המהפכנים בפריז

בעלה של ז'וזפין , הרוזן אלכסנדר דה בוארנה,  היה אחד מראשי הצבא הצרפתי . מאוחר יותר היה אחד מראשי ההתקוממות הפרו-מלוכנית הראשונה בשנת 1793 נגד גורמי המהפיכה הצרפתית . ההתקוממות נכשלה והרוזן אלכסנדר נעצר וגם ז'וזפין אשתו נעצרה והועברה לבית כלא סמוך לפריז. בשהותה במשך שנתיים בכלא הכירה ז'ופין בני אצולה נוספים שנעצרו והיא התאהבה בלזאר אוש , גנרל צעיר ויפה תואר בן עשרים ושבע.

הרוזן אלכסנדר ,  בעלה של ז'וזפין הופיע לפני הטריבונל המהפכני והוצא להורג בגיליוטינה.

 הקשר עם אחד מראשי המהפיכה הצרפתית

כאשר חיסלו את רובספייר שוחררה סוף סוף ז'וזפין מהכלא .  למרבה המזל, היא לא הייתה לגמרי לבדה. גנרל אוש נמלט אף הוא מלהב הגיליוטינה וביקש לחדש את הרומן ביניהם.

על מנת להתקיים היא התחברה אל החוגים בפריז של מי שעשו כסף בעולם הבתר-טרור – מלווי הכספים , ספסרי הנשק , בנקאים וגברים מהאליטה הפוליטית . היא עדיין הייתה אישה מושכת , למרות תלאותיה בבית הסוהר.

האיש אשר שינה את חייה של ז'ופין

באחד המסיבות של החוגים החברתיים אליהם התחברה מיוזמתה הוצגה ז'וזפין לפני האיש שהיה עתיד לשנות את חייה.

בגיל 40 היה פול באראס , האיש החזק ביותר בשלטון התרמידור ( השלטון שכונן בעקבות המהפיכה הצרפתית) ואחד האנשים העשירים בצרפת. לאחר שהפיל וחיסל את רובספייר יצא לו מוניטין של גיבור.

באביב שאלחר מכן , היא כבר הייתה פילגשו המוכרת של באראס ודאגותיה בענייני כספים תמו.

בתוך פחות משנה לאחר שחרורה מבית הסוהר , האלמנה בת ה32 ישבה בראש השולחן רב ההשפעה ביותר בפריז. אחרי שנים של מחסור היא מצאה סוף סוף ביטחון וקצרה את הגמול של חייה החדשים.

בקיץ 1795 מינה הקונבנט הצרפתי את באראס למפקד הכוחות שגוייסו להגנתו. באראס עצמו לא היה בעל מנהיגות וכריזמה אך היה לו חוש לבחור את האנשים הנכונים לצדו. הוא אהב  לבחור אנשים בתחילת הדרך ולהכשיר אותם למעלה של בעלי זכויות יתר , כי ראה בכך דרך להקנות לעצמו יותר שליטה עליהם.  ביניהם הוא בחר בעצמו בגנרל קוריסקני צעיר ועני שנשא את השם נפוליאון בונפארט. עד לאותו רגע התעלמה מנפוליאון החברה הגבוהה בצרפת לגמרי.

בארוחת ערב אצל באראס הכיר הגנרל הקוריסקני הצעיר את ז'וזפין שהיתה עדייו פילגשו הרשמית של באראס. הוא היה מוקסם והתאהב בה מייד למרות שהיה צעיר ממנה בשש שנים.  הוא לא נתקל בהתנגדות של באראס שהיו לו כבר אז כמה וכמה פילגשות .

למרות שנפליאון היה אז מאורס לדזירה , נערה מקורסיקה אותה הועידה לו משפחתו , הוא התאהב בכל העוצמה בז'וזפין. זו הייתה אהבתו העזה הראשונה והוא הרגיש  אותה במלוא חיותו.

כמעט מהרגע שהיו לנאהבים הוא דרש שהיא תינשא לו והתרסק כשדחתה אותו. ז'וזפין לא קייוותה להתאהב , אלא ביקשה גבר שיפרנס אותה ואת ילדיה. נפוליאון עניין אותה והיא אהבה אותו , בדרכה, אך לא האמינה עוד שתשוקה יכולה לשנות את חייה.

אבל פול דה באראס , ממנהיגי השלטון שלאחר המפכה הצרפתית לא התרגש , כאמור מאובדן פילגשו, להפך הוא עודד אותה להינשא לנפוליאון . בשלב זה של החחים הוא כבר נלאה ממנה , כי היא הייתה גם יקרה וגם תלוייה בו יותר ויותר. הוא חשב שנפוליאון יוכל לפרנס אותה ועשה כל מאמץ על מנת לשכנע את ז'וזפין להינשא לנפוליאון , הגנרל הצעיר שכוכבו עדיין לא דרך.

הוא עודד את נפליאון לבקש את ידה. לבסוף , ז'וזפין קיבלה החלטה . היא הסכימה והשיבה בחיוב לתשוקתו לאובססיה שלו אליה , להסדר הכספי הצנוע ולתפקיד של אשת איש צבא .

ז'זופין לא תיארה לעצמה, בשלב זה בחייה,  מה צופן לה העתיד עם הגנרל הצעיר נפוליאון ורק מאוחר יותר עם נצחונותיו החלה להנות מפרסום כאשתו של גיבור צבאי ונהנתה , על כן , מפופולריות עצומה בצרפת . משוררים כתבו לה בתי שיר ארוכים ונפוליאון נתן לה יד חופשית בתכנון ההוצאות .

כאשר נפוליאון היה במסעות צבאיים באיטליה לקחה לה ז'וזפין את הקצין הצעיר מהצבא הצרפתי, היפוליט שארל,  כמאהב.  נפוליאון לא היה טיפש , אבל הוא המשיך לאהוב את ז'וזפין והתעלם מהפרשייה .

ז'וזפין : דרך מסוכנת מאד להרוויח כסף

באמצעות הקצין הצעיר היפוליט מצאה ז'וזפין גם דרך מסוכנת מאד להרוויח כסף. באוצר המדינה הצרפתי היו מזומנים מעטים מאוד למימון המלחמות נגד אוסטריה, לכן צצו חברות מסחריות שסיפקו סוסים , מדים ונשק באשראי נושא ריבית. ואחת מהן הייתה בבעלותו של לואי בודן מהעיר ליון . החברות האלו עשקו את הממשלה הצרפתית , והחברה של בודן הייתה אחת הגרועות שבהן .  החשבונות שונו לאחר מסירת הטובין , והחיילים בשטח היו פותחים ארגזים ומוצאים בהם כלי נשק פגומים וחלודים. החברה נתנה שוחד לקצינים השלמים  בצבא הצרפתי הנוגעים בדבר. ז'וזפין באמצעות מאהבה היפליט הייתה קשורה ישירות למעשי מרמה אלו והיא קיבלה מבודן עמלות בתמורה לשיפור הקשרים עם עמיתיו  הקצינים של בעלה . היא הרווחיה את הכסף הזה כדי לפרוע את חובותיה העצומים ולקנות לעצמה בגדים יפים שאותם תוכל ללבוש בנשפים כ"גברתנו של הניצחונות" .

ז'וזפין בעקבות הניצחונות של נפליאון באיטליה המשיכה את קשר האהבהבים שלה עם הקצין היפוליט וגם את הקשרים המסחריים  באמצעותו עם החברה המסחרית המשוחתת של בודן .

נפוליאון , אשר רוב זמנו היה במסעות צבאיים המשיך להעריץ אותה והוא כתב לאחיו  "אתה יודע שלפני כן , מעולם לא הייתי מאוהב , שז'וזפין היא הראשונה והיחידה שאני מעריץ" .

ז'ופין כתבה לדודתה : "בעלי אינו אוהב אותי , הוא סוגד לי. אני חושבת שאצא מדעתי . אני רואה אותו רק לפרקי זמן קצרים , הוא עסוק מאד " .

לשחק את תפקיד הרעייה המושלמת

ז'ופין הייתה טיפוס נכלולי וניהלה פרשת אהבים עם גבר אחר , אבל במילאנו , בעקבות נצחונותיו של נפוליאון  באיטליה , היא שיחקה להפליא את תפקיד רעיית הכובש הצרפתי הגדול. היא ערכה נשפים וקבלות פנים , וקיבלה משלחות שהעתירו עליה מתנות בתקווה שתשכנע את בעלה לתמוך במטרות שלהן.

נפוליאון היה בשיא תהילתו הצבאית עתה והיה גאה מכדי להאמין שהיא תבגוד בו עם קצין צעיר שהיה קשור גם לעסקיה המושחתים.  אבל תחושתו הפנימית לא הייתה טובה . אחד הגנרלים הצרפתים שהגיע למילאנו היה מזועזע כשראה אותו :  "מדוכדך , כחוש , עור ועצמות והעיניים נוגות" . אבל נפוליאון הפנה את מרצו לכיבושים צבאיים נוספים והוא הפנה , במיוחד, את תשומת לבו אל אוסטריה בניסיון להביס את צבאה.

הוא עדיין היה מאוהב בז'וזפין וסלח לה .

אבל משפחתו של נפליאון , משפחת בונפארט , לא בדיוק העריצה את ז'וזפין . הם כעסו על ז'וזפין בגלל בזבזנותה שרוקנה את קופתו של נפליאון  ולא הסתירו את הטינה שלהם וכל הזמן התלוננו נגד ז'וזפין .

במציאות הפוליטית שנוצרה אז בצרפת ז'וזפין הייתה לא רק יקרה ללבו של נפוליאון אלא גם לתוכניותיו הפליטיים . הוא ידע שהיא המשיכה את קשריה עם באראס , מראשי השלטון שלאחר המהפיכה הצרפתית וכי היא סועדת אתו מדי פעם בארוחות ערב. היא קיווה להשתמש בה על מנת לשכנע את באראס לאפשר לו לצאת למסע צבאי במצרים ובסופו של דבר אכן השיג את מטרתו .

בסופו של דבר, משרד המלחמה הצרפתי פתח בחקירת עסקיה של חברת בודן , וגילה את הסוסים העלובים , את עסקי השוחד ואת הספקים שלא קיבלו את התשלום המגיע להם

כאשר נודע לנפוליאון כי אשתו קשורה לחברת בודן , לארגון שנחשף כגוף מושחת כל כך הוא היה המום , אבל הוא הגן עליה מפני השלטונות ונתן לה גיבוי .

סערת נפשו של נפוליאון במצרים החריפה בעקבות גילוי נוסף שהיה מעבר לשליטתה של ז'וזפין .

גנרל ז'ונו , אחד מקציניו של נפוליאון במסע הכיבוש למצרים סבר שיש לגלות לנפוליאון את האמת . גנרל ז'ונו שנא את ז'וזפין כי היא פיטרה את עוזרתה לואיז אשר הייתה אחת מאהבותיו .

כאשר הגיע נפוליאון למצרים ניצל גנרל ז'ונו את שעת הכושר שנמצאה לו לו כשעברו ליד נווה מדבר. הוא סיפר לו כי ז'וזפין  מנהלת רומן מתמשך עם היפוליט ושכל פריז יודעת על כך . ואז מסר לו תיעוד שהוכיח את טענתו.

נפוליאון הוכה בהלם – פניו החווירו וגפיו החלו לרעוד בחוזקה . הוא חבט בראשו באגרופיו . " לא אהיה ללעג וקלס . אתגרש ממנה " . קרא "גירושים – אני רוצה גירושים פומביים ושערורתיים".

אבל אחרי הנצחון של נפוליאון על הממלוכים במצרים , נפוליאון התמקד בתכנון מהלכיו הצבאיים הבאים והדחיק את השפלתו .

הצגה מושלמת

כאשר חזר לפריז הצליחה ז'וזפין בתחנונים , בבכי ובפיתויי אהבה לשכנע את נפוליאון כי אינה אשמה. ההצגה שלה הייתה מושלמת : כאשר הגיעה לארמון בו התאחסן זמנית נפוליאון ניסתה להיכנס . אחת המשרתות אמרה לה שנפוליאון נמצא בחדר ההלבשה שלו ומסרב לצאת ולראותה.  ז'וזפין בכתה והתחננה ליד הדלת, וממה  ששמעה היה רק שהוא מסרב לראותה ולעולם לא יפתח שוב את הדלת. היא צנחה על העיקול האחרון של גרם המדרגות הלולייני , התייפחה בקולי קולות והתחננה שיראה אותה. היא בכתה והתחננה כך במשך שעות , כל הלילה,  ולצדה בוכים שני ילדיה.  בשעה 5 בבוקר הבכי שבר את לבו של נפוליאון.

נפוליאון שוב סלח לה.

ז'וזפין זכתה במחילה , אבל האיזון בחיי המשפחה הופר. נפוליאון היה עכשיו בטוח שהיא בגדה בו . אבל הוא ציפה לילד ממנה שיהיה היורש החוקי שלו לשליטה הבא של צרפת.

מה שהניע את נפוליאון היה יותר מרחמים. הוא היה נחוש לחזק את כוחו הפוליטי, ולצורך זה נדרשה לו רעיה. רעיה וילדים חורגים שיוו לו חזות מהימנה , והוא היה זקוק גם ליכולות ההשפעה של ז'וזפין , לכישרון שלה לארח וייצור קשרים ולמהלכים שהיו לה לבאראס ולטליראן ולאחרים בשלטון בצרפת .

כניצולת מאסר הייתה לה  לז'וזפין לגיטימיות לתמוך בטענתו למעמד של מגן הרפובליקה , ובה בעת היה לה גם תואר אצולה , מה ששכנע את המלוכנים להאמין שבעלה יצדד במטרה שלהם. איתה , כדברי איש השלטון באראס הוא נראה צרפתי.

ז'וזפין , בהמשך ההתמודדות של נפוליאון על השלטון,  אכן סייעה לו רבות בקשרים פוליטיים עם המלוכנים וגם עם חוגי המהפיכה. לז'וזפין היה מיומנות דיפלומטית ויכולת לתמרן אנשים לכיוונים של נפוליאון .

במרחב הציבורי ניצל נפוליאון את כישרונתיה הדיפלומטיים של ז'וזפין ונעזר בה כשביקש לרכוש את אהדתם של אצילים , של בנקאים קשוחים ושל אנשי צבא כאחד.  היא הייתה לצידו בסעודות ערב , בנשפים ובקבלות פנים , ואירחה באירועים גדולים שהיא יזמה. היא סיפקה את המכובדות , את האצילות וההידור שחסרו לו .

ז'וזפין הייתה רגישה מאד לנימוסי חברה. אבל חשוב יותר , היא הייתה שלווה ומצודדת , ואילו  הוא היה מגושם , גס רוח וחסר נימוס.

משפחתו של נפוליאון רתחה על הפיוס . אחותו פולין והאחים היו מאז ואילך "נתונים במצב של מלחמה תמידי עם ז'וזפין " הם היו מוכנים לעשות הכול כדי להרוס אותה.

היא הייתה כלפי חוץ רעייתו האידיאלית של נפוליאון , במידה רבה לצרכי תעמולה – הזמן שעשתה בבית הסוהר וקשריה עם חוגי האצולה נצצו כמו יהלומים לצוארה.

כאשר הוכתר בשנת 1804 נפוליאון לקיסר צרפת הוכתרה ז'וזפין כאשת הקיסר יחד אתו במעמד ההכתרה . היא הוכרה עתה רשמית על ידי האפיפיור כקיסרית צרפת הנשואה לקיסר.

טקס ההכתרה של ז'וזפין לקיסרית צרפת , 1804

 הבזבזנות של ז'וזפין

ז'וזפין נהגה בבזבזנות רבה באוצר המדינה הצרפתי המדולדל. היא קנתה  עוד ועוד רהיטי מהגוני והשקיעה סכומי עתק בכך.  היא קנתה תכשיטי יהלומים במיליוני פרנקים .

ז'וזפין הייתה גם אספנית אמנות שלוחת רסן ורכשה אלפי יצירות אמנות בכסף רב  ( חלקם הגדול נמצא היום במוזיאון הלובר) . היא אהבה לרכוש חפצים מימי הביניים ורהיטים יקרים.

כשחזר נפוליאון ממצרים הוא הורה למזכירו לברר מה היקף חובותיה של אשתו. בהדרגה נתגלה למזכיר המזועזע כי חובותיה גבוהים מ20 מיליון דולר ( במונחים של היום) . המזכיר הזדעזע ונתמלא פחד מהחובה להתייצב לפני אדוניו עם החדשות ודיווח על סכום יותר נמוך אשר גם הוא הכעיס מאד את נפוליאון.  נפוליאון צעק , ז'וזפין  בכתה והתחננה והטילה את עצמה לרגליו . לבסוף הודיע שיפרע את החובות.

נפוליאון יכול היה לכפות על " הטיפוסים הקשוחים ביותר , הפרועים ביותר " , לציית לפקודותיו . אבל את בזבזנותה האסטרונומית של ז'וזפין  לא היה לאל ידו לרסן.  חובותיה לא הוגבלו רק לסוחרים , היא לוותה כסף גם מידידים ולא החזירה.

היא הייתה מכורה לקניות וקנתה כל שנה מאות שמלות פאר. לאחר שאיבדה את כל רכושה בתקופת הטרור של המהפיכה הצרפתית היא חיה בפחד מתמיד פן תישאר שוב חסרת כול. היא גם ביקשה שליטה וביטחון ודרך לגבש זהות נפרדת מזו שיצרו דרישותיו של נפוליאון. היא לא יכלה להפסיק לקנות דברים שלא היה לה צורך בהם.

אפילו לאחר שנפוליאון ומזכירו חיסלו את הפיגורים בתשלומים שלה , היא הסתבכה , כמעט מיד , שוב בחובות. היא חיפשה ומצאה שיטות שונות ומשונות להרוויח כסף , בעיקר במכירת מידע פוליטי לגברים הקשורים לשלטון בצרפת כגון טליראן ופושה, וגם חזרה לפעילות מושחתת בענף האספקה לצבא בשוק השחור.

אף  כי נפוליאון נואש מכיסיה המחוררים להחריד של ז'וזפין , הוא אהב אותה ולא יכול היה לחיות בלעדיה. היא הייתה פופולרית בחוגי האליטה של צרפת ובקרב העם בכלל, והוא ידע שהיא מקנה לגיטימציה לשלטונו.

לאחר הכתרתה של ז'וזפין כקיסרית היא הגבירה את הוצאותיה. היא רכשה יהלומים , תכשיטים וקנתה כל הזמן שמלות באלפי פרנקים. נפוליאון רתח מכעס  על "בזבזנותה המוטרפת" , אך היא מיאנה לשמוע.

ככל מכור הייתה הקיסרית ז'וזפין זקוקה תמיד לחדש ושכחה את הישן . לפעמים היא שילמה 12,000 פרנק בעד צעיף ואחר כך השתמשה בו ככרית או כשמיכה לכלבה.  היא לבשה שמלה יקרה להפליא יום אחד , ואחר כך נתנה אותה לבנות לווייתה או למשרתות , שמכרו אותה מיד לאחרים.

ז'וזפין לבדה פירנסה רבים מיצרני המותרות של העיר.

הרוזנת הפולנייה עולה לבמת ההיסטוריה

שנאתם של בני משפחת נפוליאון לקיסרית ז'וזפין הייתה רבה מאד והם המשיכו לחפש דרכים להדיכה מהשלטון ומהארמון .  הרגע הזה אכן הגיעה והם ליבו את האש מאחורי הקלעים.

נפוליאון בשנים 1805-1806 כבר איבד עניין באשתו . הוא התאהב ברוזנת פולניה צעירה מריה ואלבסקה ממנה נולד לו בן.

בפעם הראשונה מאז ז'וזפין הוא התאהב . מריה  ואלבסקה  הפולנייה הייתה לפילגשו.

לז'וזפין נודע ממרגליה שה"רעייה הפולנית" נמצאת אתו במסעותיו לפרוסיה ולפולין .

נפוליאון שטרם מלאו לו שלושים ושמונה , היה עתה כל יכול. היו לו עתה ארבעים וארבע ארמונות. הוא לעג לשליטים אחרים, למלך פרוסיה ובמיוחד למלך הבריטי ג'ורג' השלישי . אבל אפילו למלך ג'ורג' ה-3 הלא-שפוי , למלך פרוסיה השנוא ושאר הנסיכים הגרמנים –לכולם היה דבר אחד שחסר לו : יורש לגיטימי, והוא חזר ממסעותיו הצבאיים , כפי שסיפר לימים בסנט הלנה , "בטוח כל כך בייעודו " , שידע כי גירושים הם בלתי-נמנעים".

הזמן שעשה עם מריה ואלבסקה הפולנייה  הוכיח לו שהוא באמת יכול לחיות עם אישה אחרת בסביבה ביתית ויותר מכך הבעיה עם הולדת ילד הייתה של ז'וזפין שהפכה להיות עקרה ולא  היתה בעייה שלו . עכשיו היה נפוליאון בטוח שהוא יכול להוליד ילד.  הוא עזב את וינה בהחלטה נחושה להתגרש ולמצוא לו אישה ממשפחת מלוכה.

בזבזנותה ואי -יכולתה להורות לשם הקמת יורש היו לז'וזפין, בסופו של דבר , לרועץ.  גם משפחתו של נפוליאון פעלו רבות בסתר מאחורי הקלעים על מנת להדיחה מהשלטון ומהארמון .

כאשר נודע לז'וזפין על הריונה של מריה ואלבסקה הפולנייה , היא חשה כטובעת בשיטפון של חדשות רעות.  ז'וזפין ידעה כי דבר לא יציל אותה עוד. על פי החוק הצרפתי רק האפיפיור יכול לבטל נישואים במשפחת המלוכה, אבל נפוליאון התעלם מהחוק הזה . הוא היה זקוק לבן שישמר את השאיפות של משפחתו . והוא לא ראה בז'וזפין עוד את הקמע שלו.

לנפוליאון לא היה האומץ להודיע אישית לז'וזפין על כוונתו להתגרש . הוא ביקש  הבת שלה אורטנס שתאמר לאמה כי הנישואים תמו. בסופו של דבר , גם הוא עצמו הודיע לה אישית על כך וז'וזפין לא חדלה לבכות בהיסטריה כמה ימים.

לאחר טקס גירושין מלכותי מפואר שעליו התעקש נפוליאון ואשר השפיל את ז'וזפין נשלחה ז'וזפין הקיסרית המודחת לגלות בספרד .

הגירושים היו צעד לא-פופולארי עד מאד בצרפת . בפרידתו מז'וזפין  כאילו השליך הקיסר נפוליאון את עברו המהפכני הצדה.  הוא טען בשעתו לתפארת הרפובליקה , ועכשיו התגרש כדי לייסד שושלת-ירושה. ז'וזפין הייתה מוערכת בחוגי הגנרלים והשרים הוותיקים שהשתתפו במהפכה , והאצילים ראו בה אחת משלהם.

הנסיכה האוסטרית לה נישא נפוליאון נתפסה בציבור הצרפתי כמרי-אנטואנט חדשה.

הקצבה המלכותית שקיבלה ז'וזפין הייתה יחסית נמוכה ורמת חייה ירדה פלאים . שוב לא יכלה לבזבז כסף בלי מעצורים ומצב רוחה ובריאותה לא היו איתנים , במיוחד לאחר ששמעה כי לנפוליאון נולד בן מהנסיכה האוסטרית  מארי-לואיז לה נישא .

היא ישבה בחדרים הצוננים של נווארה , מקום גלותה וביכתה את גורלה, אך לא הוציאה מילה רעה על נפוליאון.

היא הלכה ודעכה מחודש לחודש.

חודשיים לפני שמלאו לה חמישים ואחת שנה מתה ז'וזפין מדלקת ריאות באופן רשמי , אבל בפשטות אפשר לומר שהיא לא רצתה עוד לחיות . בלי נפוליאון ומדורדרת למעמד משפיל , היא לא ראתה בעתידה שום מטרה. המשרתת האישית שלה , מדמואזל אווריון , אמרה , "היא מתה מצער" .

 מקורות המידע

קייט ויליאמס , ז'ופין , כתר ספרים, 2016

 Joséphine de Beauharnais – Emperor – Biography.com

   Cole , Hubert. Josephine . New York , viking , 1963

Cronim , Vincent .  Napoleon. london : HarperCollins , 1971

 Dwyer , Philip . Napoleon : the path to power , 1769- 1799 , London  ,Bloomsbury, 2007 .

 Forrest , Alan . Napoleon , London  Quercus 2011.