שלמה מימון: סיפורו של הגאון האאוטסיידר שנישא בגיל 11

הילד שהפך כלוא באגדה מרושעת הטביע את עצמו בהתמסרות לחיי עיון ולחיפוש אחר האמת. אבל לצד גאונות שכן בו הרס עצמי

מאת : אושי דרמן

קצת יותר מ-250 שנה חלפו עד שקברניטי הטלוויזיה המסחרית בארץ הקודש הרימו את הכפפה והפכו את מוסד החתונות היהודיות של המאה ה-18 לתוכנית הריאליטי "חתונה ממבט ראשון". ייאמר לזכותם כי למרות האיחור הצורם, הם דייקו לא רק בפורמט – זוגות שנפגשים לראשונה מתחת לחופה – אלא גם במניעים שמאחוריו: השגת רייטינג שמתורגם לכסף מכאן, ושידוך הולם המתורגם לנדוניה שמנה משם.

אחד שחווה זאת על בשרו הוא הגיבור הטרגי של הסיפור שלנו. שלמה בן יהושע נולד ב-1753 בעיירהנייסווייז', ליטא, ומגיל צעיר נחשב לעילוי יוצא דופן ששמו הולך לפניו, ובתרגום לשטייטלית – סחורה חמה בשוק השידוכים המקומי. לרוע מזלו, עסקיו הכושלים של אביו הובילו את האחרון להציע את מרכולתו – בנו שלמה – מעט מוקדם מהרגיל. כמה מוקדם? בגיל 11 מצא את עצמו בן יהושע מתחת לחופה, לאחר שאלמנה מהעיירה הסמוכה הבטיחה לאביו נדוניה נכבדה כשידוך לבתה. החתן הצעיר הפך כלוא בתוך אגדת ילדים בסגנון האחים גרים, הגירסה היהודית; חי עם ילדה בגילו ועם אמה האלמנה, שהתגלתה לא רק כנוכלת שלא עמדה בתנאי ההסכם הכתובים בנדוניה, אלא גם כמרשעת שהתעמרה בחתנה ללא הפסק.

אחרי שהפנה עורף גם לחסידות, המשיך מימון בחיפושיו אחר האמת התבונית. הוא נדד לקניגסברג שבפרוסיה (קלינינגרד, רוסיה של היום) ובגיל 25 נכנס בשערי מעוז התבונה – ברלין – שם כבש את העילית האינטלקטואלית המקומית, שבראשה עמד משה מנדלסון, האב המייסד של תנועת ההשכלה. האחרון, שהבין מיד כי עומד מולו גאון אמיתי, לקח את מימון תחת חסותו והכיר לו את כל המי ומי בתנועת ההשכלה הגרמנית – גתה, שילר, לסינג ועוד רבים וטובים. האחרונים התרשמו ממוחו החריף וממחשבתו הבהירה והחדה, אולם אופיו הלעומתי של מימון, נטייתו להעמיד את חבריו על טעויותיהם הפילוסופיות, חיבתו לאלכוהול ו"לחיים מופקרים" כפי שהגדיר זאת מנדלסון, הבאישו עד מהרה את ריחו בעיני חבריו החדשים, והם התנערו ממנו.

מימון המשיך בנדודיו ברחבי אירופה. ילד פלא אוטודידקט, שחיבר ספרים מקיפים על מתמטיקה, הנדסה, ואסטרונומיה בלי שבילה יום אחד באקדמיה, ומי שהביקורת הנוקבת שמתח על קאנט (עליו כתב את "מסה בדבר הפילוסופיה הטרנסצנדנטלית") זיכתה אותו במחמאות מצד האחרון שאמר "כי מבין כל המשיגים עליי, אין מבין אותי כמו מימון". אולם ככל שההערכה אליו גברה, כך השתלט עליו אופיו הנרקיסיסטי, פרשיות אהבים שסיבכו אותו, האובססיה שלו לתיעוד עצמי והלעג והזלזול שהפגין כלפי מיטיביו, בהם מנדלסון.

  למאמר המרתק המלא של אושי דרמן , בלוג בית התפוצות

   ראו גם : ההוגה היהודי שהעז להתווכח עם קאנט