כשמארק פלט, צעיר שאפתן שהגיע לוושינגטון מאיידהו הכפרית ב–1938, עבד בלשכת הסחר הפדרלית הוא נשלח למשימה שתשנה את ההיסטוריה האמריקאית: לבדוק אם מותג נייר טואלט בשם "רד קרוס" מטעה את לקוחותיו. פלט ערך בדיקה מקיפה וחזר עם שלוש מסקנות: רוב האנשים משתמשים בנייר טואלט, רוב האנשים לא אוהבים ששואלים אותם לגבי זה, והגיע הזמן שיתפטר כדי להימנע ממשימות דומות. כך הוא התגלגל לקריירה חדשה בבולשת FBI, שבמהלכה טיפס לצמרת הארגון, קיבל תפקיד מרכזי בחקירת פרשת ווטרגייט, ובסתר הפך למדליף המכונה "גרון עמוק" שהביא להפלת הנשיא ריצ'רד ניקסון.
לכל אורך הדרך, כמו במקרה נייר הטואלט, כלל לא היה מובן מאליו שפלט יעשה את מה שעשה. רגעים קטנים שלעתים רק בדיעבד נראים גדולים מרכיבים כל סיפור חיים. כיוון שהוא לא היה איש ציבור ואפילו לא עיתונאי, אלא עובד מדינה, לעתים הוא נראה כמו אדם פרטי שקיבל החלטות אישיות. אלא שכפי שמדגים זאת הסרט "האיש שהפיל את הבית הלבן", בעשורים האחרונים של חייו פלט רק העמיד פנים שהוא אדם פרטי, ובפועל הוא היה דמות היסטורית. למעשה הוא היה פנסיונר אנונימי עד 2005 כשהחליט בגיל 91 לחשוף את זהותו כ"גרון עמוק". כלומר, אם היה מת בשיבה טובה עד גיל 90, ייתכן שלא היינו שומעים עליו אי פעם.
בעשורים האחרונים של חייו פלט רק העמיד פנים שהוא אדם פרטי, ובפועל הוא היה דמות היסטורית. למעשה הוא היה פנסיונר אנונימי עד 2005 כשהחליט בגיל 91 לחשוף את זהותו כ"גרון עמוק". כלומר, אם היה מת בשיבה טובה עד גיל 90, ייתכן שלא היינו שומעים עליו אי פעם.
אבל פלט בחר להיחשף ואף הספיק לפרסם לפני מותו אוטוביוגרפיה המציגה את הצד שלו בפרשת ווטרגייט.
איש הממסד שיוצא נגד המערכת בשם אותם אידיאלים שהיא אמורה לייצג — הוא מרתק ורלוונטי מתמיד. דמותו של "גרון עמוק" מעלה דילמה מוסרית שמעסיקה אזרחי דמוקרטיות עוד יותר במאה ה–21 המרושתת, שבה הדלפה הפכה לעניין פשוט.
פלט היה יד ימינו של הובר וראה באף־בי־איי מוסד טהור ובעל חשיבות מכרעת לדמוקרטיה האמריקאית. הפרת הסודיות שעליה נשבע היא לא עניין של מה בכך עבורו, וההחלטה לבגוד בארגון ובחבריו לעבודה בשם אידיאל היתה קשה ודרמטית.
זיהויו של פלט בתור "גרון עמוק" נשמר בסוד במשך 33 שנה, עד לחשיפה באמצע 2005. סוד זה היה מקור לשמועות רבות לגבי זהותו של המקור.
הפרשה השערורייתית החלה לפני 45 שנה, ב-1972, כשהתגלתה פריצה למשרדי המפלגה הדמוקרטית בבניין "ווטרגייט" בוושינגטון. בעזרת 'טיפים' של גרון עמוק לחוקרים, התגלה כי מי ששילם לפורצים היה גורם במטה הבחירות של הנשיא דאז, ניקסון, אשר הפך במהירה לחשוד ולאחר שהתברר כי בבית הלבן הוקלטו שיחותיו – מכאן ועד להתפטרותו היתה הדרך קצרה. שמות של רבים הועלו כחשודים כמי שעומדים מאחורי הזהות 'גרון עמוק', בהם פאט ביוקנן, שכתב נאומים לנשיא, רון זיגלר, דוברו ועוד רבים מ"אנשי הנשיא".
[…] מארק פלט : חיים בהסוואה , והפלת הנשיא ניקסון […]