"איש לא יכול לא יכול היה לדעת ששיעור השורדים מהטרנספורט שלי בעל הסימון Ds שעזב את גטו טרזין ב18 בדצמבר 1943 עם 2,500 איש , אישה , וילד יהיה הגבוה מכל שישים המשלוחים שיצאו משם להשמדה. איש לא יכול היה לדעת , שאחרי שישה חודשי שהייה במחנה המשפחות של בירקנאו, לא נלך בעקבות טרנספורט ספטמבר ל"טיפול מיוחד" ,( השמדה בתאי הגאזים) כפי שנקבע תחילה , אלא שד"ר מנגלה וחבר עוזריו במנגנון הס"ס יבחרו מתוכנו מאות נשים וגברים צעירים לעבודות בגרמניה. הנה , למרות הכל : יד הגורל , מקרה.
כן ולא . כאשר בראשית יולי 1944 , במיפקד במחנה הנשים , נספרו האסירות האמורות לצאת את בירקנאו , לא נכללתי, לתדהמתי, בתוכן. מסתבר שעמדתי ליד רו'זנה לאושר , קומניסטית ותיקה , שסידרה לעצמה , הודות לקשריה הטובים עם המחתרת הקומוניסטית במחנה, שלא תיכלל בין היוצאות. מתוך הנחה , שכאן , במזרח , סיכוייה לשרוד עד בוא הצבא האדום טובים יותר מאשר באיזה יעד בלתי ידוע בגרמניה. אולם אני , מתוך תחושה חזקה ממני , תחושה שלא יכול להיות מקום נורא יותר מאושוויץ, ורציתי לצאת .
בלילה זחלנו, חברתי, אווה רוזן, ואני, על אף העוצר והאיסור לצאת מהצריפים לכיוון ביתן המשרדים, שבו דלק האור, בתקווה למצוא שם את הלינקה, אחת האסירות של הפקידות הפולניות, שאותה הכרנו כי באה לעשות רישום במחנה המשפחות. אכן, (נס? מקרה? מזל?), הלינקה הייתה במקום, מכינה את רשימת העתידות לצאת.. לא , אין באפשרותה להוסיף שני מספרים (שמות לא היו לנו באושוויץ) לרשימת היוצאות הקיימת. לכל היותר היא יכולה לשנות בה מספר אחד או שניים.
זחלנו בחזרה, שאלנו בבלוק בבירקנאו , מי מהמועמדות ליציאה הייתה מעדיפה להישאר. מצאנו שלוש. אחת שהיתה לה אחות במחנה הנשים, אחת שלא רצתה להיפרד מאמה.
ושוב זחילה לביתן המשרדים, עם מספרי המחליפות חרוטים בזיכרון. הלינקה הפקידה הפולנית שינתה את הספרות ברשימת היוצאות.
למחרת עלינו, לבושות שמלות אפרפרות אחידות, לקרונות מסע ברציף של בירקנאו. בשעת העלייה לקרון נפלה לי פרוסת תחליף לנקניק מקוביית הלחם הדביק שקיבלנו כל אחת ליד, כצידה לדרך. לא העזתי לקפוץ בחזרה לרציף, רק עמדתי בפתח הקרון והבטתי בעצבות בפרוסת הנקניק האבודה. זקיף גרמני, במדים ירקרקים, איש מבוגר, התכופף הרים את הפרוסה והושיט לי אותה. ברגע זה הרגשתי: נותרו עוד בני אדם בעולם…".
"…אכן, את צאתי מאושוויץ, אפשר לזקוף לזכות תושייתי והאינטואיציה שלי. ואף על פי כן, המקריות לא איבדה את כוחה: לא מעט בנות שעמן נשלחתי להאמבורג, לפינוי הריסות, נהרגו בהפצצות, אחרות מתו מטיפוס…".
מקור וקרדיט :
רות בונדי ,שברים שלמים , הוצאת גוונים , 1997
2 תגובות
gila Berger
I think I recongnize my mom on the front row above.Wearing a black dress with a brighter top.She had a very specila aryan features ,very fine.moreover, I did recognize her by her legs.Chilling.she passed on 15.1.1 2001 aged 82.
Naftali
This is the frustrating thing. I see Hungarians in Auschwitz and I dont' know which of them is my family, because I do not know what they looked like
ami
I think I recongnize my mom on the front row above.Wearing a black dress with a brighter top.She had a very specila aryan features ,very fine.moreover, I did recognize her by her legs.Chilling.she passed on 15.1.1 2001 aged 82.
This is the frustrating thing. I see Hungarians in Auschwitz and I dont' know which of them is my family, because I do not know what they looked like