קאלו נולדה אל תוך המהפכה המקסיקנית, כאשר העם התקומם נגד הרודן פורפיריו דיאס תרבותי, כלכלי וחברתי החלו נושבות בארץ מולדתה. רקע זה הניב את אופייה העצמאי, המרדני, בעל הנטיות הדרמטיות.
פרידה קאלו ניהלה מאבק מתמיד לשוויון ולצדק חברתי, והתנגדה למעורבות ארצות הברית בארצה.
היא הזדהתה ותמכה לאורך חייה הבוגרים במהפכה הקומוניסטית. היא ובעלה, הצייר המקסיקני הידוע דייגו ריברה, היו מידידיו הקרובים של לאון טרוצקי, וסייעו לו כשמצא מקלט במקסיקו; בין קאלו לטרוצקי התפתח קשר רומנטי נסתר והיא הפכה לפילגשו בחשאי .
אשתו של ליאון טרוצקי נטליה לא ידעה על הקשר הרומנטי בין טרוצקי ופרידה קאלו , אבל לדיאגו ריבריה נודע על כך ששב מאישפוז בבית החולים .
בצילום למטה : פרידה קאלו, בשם המלפגה הקומיניסטית המקסיקנית, מקבלת את פניהם של ליאון טרוצקי ורעייתו ונטליה בהגיעם למקסיקו בשנת 1937
חייה עם דייגו ריברה, שהיה מבוגר ממנה בעשרים שנה, היו יצריים מאוד, עתירי עליות ומורדות ומלאי בגידות הדדיות. קאלו התבטאה לגביהם: "שתי תאונות קשות התרחשו בחיי, תאונת הדרכים והנישואים לריברה". בשנות נישואיהם, בגד בה ריביירה בגלוי, חי במקביל עם נשים נוספות ואף נולדו לו מהן ילדים. קאלו ניהלה אף היא רומנים, הן עם גברים והן עם נשים. השניים התגרשו בשנת 1939 לאחר 13 שנות נישואין, למרות שעדיין אהבו זה את זו, אך שמרו על סוג של ידידות.
שלושה חודשים לאחר ניסיון התנקשות ביריות שלא צלח, נרצח טרוצקי בתקיעת גרזן לתוך גולגלתו. פרידה התמוטטה כליל. היא עצמה הייתה בגדר חשודה וביתה נבזז. היא טסה אל ריברה לסן פרנסיסקו והחליטה להינשא לו בשנית. הם נישאו בשנית בשנת 1940, ביום הולדתו ה-54 של ריברה.
מעתה גבר הביטחון העצמי של קאלו בזכות עצמאותה הכספית והמינית.
את תערוכת היחיד הראשונה שלה הציגה רק בגיל 31, הרחק מהבית, בניו יורק. יחלפו עוד 15 שנים תמימות עד שתציג במולדתה. אז, ב-1953, חודשים לא רבים לפני מותה, ייעצר אמבולנס בפתח התערוכה ומתוכו תוצא האמנית הגוססת על גבי אלונקה מקושטת.
פרידה קאלו נפטרה בשנת 1954, כשהיא בת 47 בלבד. לאחר מותה, הפכה ממשלת מקסיקו את הבית שבו נולדה, גדלה ומתה למוזיאון על שמה.
קאלו אהבה להתלבש. שני חדרים שלמים ב'בית הכחול' (Casa Azul) – היום המוזיאון על שמה ופעם ביתה ובית הוריה בשכונת קויואקן שבמקסיקו סיטי – שימשו אותה לאיחסון בגדים ואביזרים. למעשה, היא לא הסתפקה בלקשט רק את עצמה. כל הבית, אז וגם היום, נראה כמו בית בובות, צבעוני ומלא פרטים קטנים, עמוס בקישוטים שמחים ונוגעי לב. על הקיר במטבח, למשל, כתבה בצבע בגדול "דייגו ופרידה", כאילו חגגה לראווה את יחסיה עם דייגו ריוורה, האמן לו נישאה פעמיים בחייה.
אך יש מראות שמוליכים שולל. הקישוטים שעל הקיר לא תאמו את מציאות יחסיהם של ריוורה ושל קאלו, שהיו מלאים לא רק באהבה אלא גם בעצב, בגידות והפלות. כאלה היו למעשה גם בגדיה של האמנית המקסיקאית: מתחת לחולצה שלה היה מחוך אורטופדי עשוי שלבי מתכת שתמך בגבה החלש והמרוסק. מתחת לשמלתה הארוכה הייתה רגל תותבת שנקשרה למותניים באמצעות חגורות עור.
"זו אשה שהתמודדה עם בעיות בריאות מגיל צעיר. מאז שהייתה ילדה קטנה, היא למדה להשתמש באופנה כדי לאזן את עצמה ולהסתיר את כל מה שלא בסדר". בתוך הארון, , היו לא רק שמלות שמחות אלא גם הרבה פריטים קשים מנשוא.
ב-1913, כשהייתה בת שש, חלתה קאלו בשיתוק ילדים – מה שגרם לאחת מרגליה להיות קצרה יותר ומפותחת פחות. מחלת הפוליו היתה השלב הראשון בביוגרפיה מלאה בסבל וכאב, שהפכה בעשורים האחרונים לקאלט עבור קהל המעריצים של האמנית הידועה (בין השאר בעקבות הסרט העלילתי "פרידה" מ-2002, בבימויה של ג'ולי טיימור).
קאלו הילדה לבשה כמה זוגות גרביים על כף הרגל הקצרה ופיסלה לעצמה עקב קטן לנעל, כדי שתוכל להמשיך ללכת כרגיל. “השלב השני, והמכריע כנראה אף יותר, היתה התאונה הטראגית שקאלו עברה כשהיתה בת 18”, אומרת הנסטרוסה. "אוטובוס בו נסעה מבית הספר שלה לביתה התנגש ברכבת חשמלית. מוט ברזל שהתפרק מכלי הרכב חדר לרחם שלה, והיא הושלכה לקרקע מלאה ברסיסים ודם. היא אמנם ניצלה בנס, אבל החוויה היתה של אונס".
לאחר התאונה, שכבה קאלו כמו מומיה במיטתה במשך חודשים. בתקופה הזו החלה לצייר, בעיקר את עצמה בהתבוננות במראה. עם החלמתה, פנתה לריוורה בבקשה שיראה את עבודותיה ויגיב עליהן. ריוורה, איש גדול ומגושם, מבוגר ממנה בעשרים שנה, ביקר בבית הוריה של קאלו כדי לראות את הציורים, וביקורי הביקורת האלו הפכו במהרה לתחילת הרומן בין השניים. ב-1929 הם נישאו. נישואיה לריוורה, אמרה קאלו שנים אחר כך, היו "התאונה השנייה" שקרתה לה בחייה.
השינוי של אותה תקופה, קאלו היתה חריגה בהרבה מובנים", “חשוב להבין שבשנות ה־30 היו מעט מאוד נשים שנודעו כאמניות. זו היתה חברה שנשלטה על ידי גברים, בייחוד בקרב המפלגה הקומוניסטית שקאלו וריוורה השתייכו אליה. השמלות שהיא בחרה ללבוש העמידו אותה באור אפילו חריג יותר: באותן שנים, האליטה הביטה לכיוון אירופה והוליווד מבחינת אופנה ותרבות; קאלו בחרה ללבוש שמלה שמקורה באזור טיחואנה שבצפון מקסיקו, והיתה לכך משמעות. ראשית, זו שמלה 'מקסיקאית' מאוד למראה. שנית, החברה הילידית של אזור טיחואנה היתה מיוחדת, חברה מטריארכלית. לכן, זו גם שמלה שמסמלת באופן מובהק את ההשקפה הפמיניסטית של קאלו".
"למרות סבלה הגדול, קאלו חיה את חייה באינטנסיביות”, "תקופה ארוכה היא היא חיה כאילו עמדה למות כל רגע. כל יום היה יום נוסף, בונוס. היא לא נתנה לנכות שלה להרוס את חייה. היא בנתה לעצמה למשל נעל פלטפורמה יפהפיה, מתוך מחשבה שאין שום סיבה שדבר כזה ייראה רע. גם קאלו וגם ריוורה הם חלק יסודי מהתרבות הוויזואלית במקסיקו, אבל קאלו הפכה לדמות כל כך איקונית בעולם, שאפשר לומר כי היום היא מפורסמת יותר מריוורה.
מקורות המידע
היידן הררה, פרידה: ביוגרפיה של פרידה קאלו, כנרת זב"מ, 2005
ami
