הנערה גולדה מאיר, בת 14 , בורחת מביתה במילווקי ארה"ב

בת ארבע עשרה היתה גולדה מאיר עת סיימה את בית הספר העממי במילווקי בארה"ב. לאיש לא היה ספק כי גולדה הפכה לאמריקאית לכל דבר ועניין. האנגלית שבפיה , תרבותה והתנהגותה ואפילו שאיפותיה, למשל , להיות מורה בבית הספר , הפכו את דימויה בעיני עצמה ובעיני סביבתה לבת ארצו של "הדוד סם" . היה בכוונתה להמשיך בתיכון ואחר כך בסמינר למורים, לקראת  קבלת תעודת הוראה. לה לא היה ספק כי היא מאושרת מהעולם החדש , אך לא כן להוריה. עצמאותה של בתם לא הייתה לרוחם. במיוחד מפני שהיו להם תוכניות אחרות בשבילה .. הם התנגדו  בתוקף שתלמד בבית ספר תיכון ותייעד עצמה לשמש כמורה. העובדה שבתחילת המאה העשרים נאסר בוויסקונסין על אישה נשואה ללמד , שימשה להם סיבה מוצדקת להתנגד לרעיונותיה. תוכניותיהם לגביה היו ברורות וחד-משמעיות- הם ביקשו שתינשא מוקדם ככל האפשר . עד החתונה , חשבו , תוכל לשמש בחנותם כזבנית , לצד אמה.

משהבינו שבתם לא תסכים עתה להשתדך , הם הציעו כפשרה , שתירשם לבית ספר מסחרי , כדי שתוכל להיות מזכירה , כתבנית או קצרנית , כאלפי נשים אמריקאיות בנות גילה, שהוריהן  היו בטוחים כי זהו יעדם הנכון. היה גם ברור שהם בחרו דווקא יעד זה משום שהלימודים שם נמשכו כשנה עד שנתיים,  ולאחר מכן , חשבו , יחתנו את בתם.

גולדה , לא רק סירבה להם , אלא רשמה את עצמה , בלי ידיעתם , לבית ספר התיכון של הרובע הצפוני של מילווקי , ואף החלה , למורת רוחם הגדולה , בספטמבר 1912 , ללמוד באותו בית ספר, שנחשב אז לאחד מהטובים בעיר.

מאחר שהיה צורך לשלם חלק משכר הלימוד, היא החלה לעבוד בעבודות מזדמנות, לאחר שעות הלימודים ובסופי שבוע. הנערה העצמאית בת הארבע עשרה יצרה במודע קרע עם הוריה. לא כדי לריב עמם , אלא בתקווה שיקבלו אותה כפי שהיא.

הוריה , בלומה ומשה חשבו אחרת . הם לא השלימו עם מעשה בתם בת הארבע העשרה , ובחודש הראשון ללימודיה התיכוניים הם הודיעו לה נחרצות , כי הועידו לה בעל – את יוסף גולדשטיין. כל נכונתם להתגמש , הסתכמה בהסכמה שהאירוסין ייעשו מייד והחתונה –מאוחר יותר, לאחר סיום לימודיה של גולדה. הנערה ההמומה הכירה אך מעט את הבעל המיועד שעבר את גיל השלושים, ואשר נודע ברבים כאיש אמיד.

גולדה הבינה שכל שנותר לה כדי להימנע מהצרה הזאת היה לברוח מהבית, כפי שעשתה בעבר אחותה שיינה. ואולם צעד כזה מבחינתה לא היה פשוט כלל . היא לא רצתה לפגוע בהוריה ואף היו לה רגשי חמלה כלפי אחותה הקטנה ציפקע (קלרה) . על הלבטים האלו כתבה לאחותה הנשואה שיינה שגרה אז בדנוור שבמדינת קולרדו.  שיינה ובעלה סאם כתבו לה שהם תומכים בה ולכן החליטה לברוח לדנוור.

את הבריחה  מהבית תכננה גולדה בחשאי. את סכום הכסף שהיה נחוץ לקניית כרטיס הנסיעה ממילווקי לדנוור היא הרוויחה משעורים פרטיים שנתנה למהגרים יהודים שהגיעו למילווקי.

חברתה הקרובה,  רגינה המבורגר, התנדבה להעביר בגנבה את מטענה , בלילה הנסיעה למחלקת החבילות של תחנת הרכבת המקומית.  בבוקר הנסיעה , יום סגרירי ומושלג של חודש פברואר 1913 , קמה גולדה כאילו לעוד יום רגיל של לימודים בבית ספר. אחרי שנפרדה בחשאי מאחותה קלרה , בייסורי מצפון לא פחותים משהיו לה כלפי הוריה, היא השאירה להם פתק , ובו סיפרה על כוונותיה- היא ביקשה מהשניים סליחה על שפגעה בהם "עד עומק נשמתם" , כהגדרתה לימים, אלא שבשבילה , הסבירה , הבריחה הייתה "הכרחית באמת" . היא יצאה את ביתה , עלתה לראשונה בחייה, בגפה על הרכבת – שאיחרה למגינת לבה של הנערה הצעירה, שחששה כל רגע כי הוריה הדואגים יחזירו אותה לביתה.

בסוף היום כבר הגיעה לדנוור ונפגשה עם אחותה שיינה אשר רשמה אותה לבית הספר התיכון המקומי ואף רכשה לה חפצים ובגדים כדי שתרגיש כמה שיותר בנוח.  גולדה הגיעה לבית ספר תיכון אמריקאי שלא היו בו כמעט יהודים ותרבות הנערים שם הייתה זרה לחלוטין מזו שהייתה רגילה לה במילווקי – אמריקאית לחלוטין, חסרת אלמנטים יהודיים.

היא אף מצאה עבודה, כדי לממן חלק מהוצאות לימודיה , ומדי יום החליפה את שמאי גיסה במכבסה כדי שיוכל להמשיך לעבוד בעבודה נוספת.

לאחר שנתיים של לימודים ועבודה ומריבות עם אחותה שיינה החליטה גולדה בת ה16 לעזוב את בית אחותה ולשכור לה דירה משל עצמה. העצמאות שקיבלה על עצמה לא הייתה פשוטה כלל ועיקר , היא חשה עתה בודדה בעיר הזרה ללא הוריה וללא תמיכת אחותה. היא המשיכה לעבוד וללמוד בבית הספר התיכון .

אחרי למעלה משנתיים של נתק מוחלט שמע אביה על מצוקתה והפציר בה לחזור למילווקי, לאחר שהזהירה כי אמה בסכנת חיים (כביכול) . כך גרם שתחזור לבית שממנו ברחה.

כשחזרה למילווקי בקיץ 1915 , התברר לה כי הזעקת אביה הייתה לשווא , אמא אמנם חלתה , אך התאוששה מהר וחזרה לאיתנה. עם זאת תחינתו שתחזור שתחזור עזרה לה לשוב לבית שברחה ממנו שנתיים קודם לכן, מבלי שתרגיש מושפלת, או כמי שעשתה עוול גדול מדי לבני ביתה.  הוריה הבטיחו לא להתערב עוד בחייה ולאפשר לה לעשות כרצונה. היא נרשמה לבית הספר התיכון המקומי במילווקי ונקלטה שם להמשך לימודיה . היא סיימה את בית הספר התיכון במילווקי ותכננה להמשיך בלימודים גבוהים לקראת תואר בהוראה.

מקור וקרדיט :  יוסי גולדשטיין , גולדה : ביוגרפיה, הוצאת הספרים של אוניברסיטת בן-גוריון בנגב, 2012 .