חיים של אחרים : הטייס המצרי מחמוד עבאס חילמי , ישראל וארגנטינה

 מה קרה לטייס המצרי מחמוד עבאס חילמי שערק עם מטוסו לישראל?

היום בהיסטוריה , 19 לינואר 1964 מטוס אימונים מצרי נוחת בבסיס חיל האוויר בדרום. טייסו, מחמוד עבאס חילמי, מבקש מקלט מדיני.

בואנוס איירס, 1965. שני שוטרים נוקשים על דלת דירה במרכז העיר. שכנה בבניין, שקראה להם בשל ריח עז שעלה מהדירה, סיפרה שרק לפני כמה חודשים נכנס שכן חדש לגור בה. בחור צעיר שלא הרבה במלים. השוטרים הקישו בדלת שוב, חיכו קצת ופרצו לדירה. על רצפת המטבח היה מוטל, מת, צעיר נאה ושחום עור.

ישראל, 19 בינואר 1964. קצת לפני 10 בבוקר, חייל בעמדת שמירה בבסיס חצור מדווח בבהילות למפקדו על תנועה חשודה מכיוון מצרים. מטוסי חיל האוויר שהוזנקו לבדוק את פשר התנועה הבחינו בשני מטוסי מיג-17 מצריים טסים בעקבות מטוס בוכנה קטן וירוק. הטייסים נדרכו: המיגים התקרבו והלכו אל המרחב האווירי של ישראל. אבל משחצה המטוס הירוק את גבול מצרים, סבו המיגים לאחור. הוא המשיך בלעדיהם.

רבע שעה מאוחר יותר, גלגלי המטוס המסתורי נגעו במסלול הנחיתה של בסיס חיל האוויר. אנשי הבסיס נאספו סביבו והמתינו בסקרנות מתוחה, כאילו עצם לא מזוהה נחת ביניהם. הדלת נפתחה ומתוכה יצא, לבוש במעיל כחול, צעיר נאה ושחום עור.

הוא הושיט את כפות ידיו לפנים לאות כניעה. "באתי הנה מרצוני החופשי", מילמל באנגלית. "אני מבקש מקלט". והוסיף: למישהו יש סיגריה? מאוחר יותר באותו יום כבר ישב לסעוד בבית מפקד הבסיס, עם משפחתו. "הוא לא האמין שהמפקד גר בצריף!!!" כתב ביומנו חייל ששירת באותה עת בחצור ( ליטל לוין, 2009 ) .

עבאס תכנן את עריקתו במשך כשמונה שבועות, הוא קבע את יום הטיסה, ליום אחד לאחר שהסתיימה ועידת הפסגה הערבית הראשונה, שהתקיימה בקהיר וכל ראשי המדינות, מלכים ונשיאים, המריאו עם מטוסיהם הפרטיים מקהיר,בחזרה למדינותיהם. ביום זה כך קיווה, איש לא ישים את ליבו למטוס קטן הטס בכיוון ישראל.

 הוא ניצל את היותו מדריך טיסה כדי ליטול את המטוס מבית הספר לטיסה, ולממש את כישוריו לטיסה נמוכה מתחת לרדאר. כאשר הוא לוקח בחשבון את העובדה שהמטוס הוא בעל מיכל דלק גדול, ועשוי לשהות באוויר מרחקים ארוכים. כמו כן הוא בנה על כך שטייסים אחרים שיראו אותו, יחשבו כי מדובר בטיסת אימון של פרח טיס. ואכן להערכתו של עבאס 2 המיגים המצרים שדלקו אחריו, עשו זאת, כי חשבו שמדובר בפרח טיס הטס בטעות לכיוון ישראל, ובכוונתם היה להעמידו על טעותו. ברגע שראו הטייסים המצרים את מטוסי היירוט הישראלים, הם נטשו את המרדף אחר המטוס, ושבו כלעומת שבאו.

צילום: מטוסו של קפטן חילמי, יאק 11

אוסף התצלומים הלאומי: משה פרידן / לע"מ

 כתב "הארץ", שהגיע בערב למסיבת עיתונאים בבסיס, סיפר על צעיר מבולבל בן 26 בשם מחמוד עבאס חילמי, "שענד על חזהו כנפי טייס, שני סרטי השתתפות במבצעים והצטיינויות". הוא התרשם כי "הימצאו בחדר המבצעים של הבסיס הישראלי, כאשר בחוץ חונה בשלימותו מטוסו הירוק בזירה גדורת- חבלים ומוארת זרקורי ענק, שימשה הוכחה חותכת להתמסרותו מרצון של הקצין המצרי עם מטוסו". כשנשאל מדוע בא, ענה חילמי בשתי מלים בלבד: מסיבות פוליטיות. חוקרי הביטחון לא יכלו לומר יותר מזה, וגם העיתונאים היו צמאים להסברים מפורטים. אבל אלה גם אלה "לא הוסיפו ללחוץ על הקצין הצעיר… וגילו הבנה למצבו המיוחד של הקצין הנרגש בשעותיו הראשונות על אדמת ישראל".

מידה לא פחותה של סקרנות עורר המטוס שהביא חילמי, יאק-11 רוסי. עד מהרה הבינו בבסיס שלא נפל בידיהם שלל רב: המטוס היה כל כך מיושן ולא מוכר לצוות הטכני, שבקושי הצליחו להפעילו. "למה לא באת בסילון?" שאל אחד הטייסים את חילמי. כשהצליחו סוף סוף להתניע את המטוס, מפקד הבסיס משה פלד יצא אתו לכמה סיבובים. לא השתמשו בו עוד.

פחות משנתיים אחר כך ערק לישראל טיס עיראקי. זו היתה עריקה שתוכננה מראש בידי ישראל, שמזה זמן ניסתה לאתר טיס עיראקי שיסכים לטוס לישראל עם מיג-21, שנחשב אז לפאר התעשייה האווירית הסובייטית.

חקירת הטיס המצרי הניחה את דעתם של אנשי המודיעין בישראל. הוענק לו מקלט מדיני, אך חלימי העדיף ליסוע לארגנטינה.

ב-1966 הודיעה מצרים כי חיסלה אותו. כעשר שנים אחר כך, מוזיאון התעופה הבריטי רכש את המטוס הירוק ( ליטל לוין, 2009 ) .