זרובבל הורוביץ ז"ל פורץ המחסומים

זרובבל הורביץ (1924 – 27 במרץ 1948) היה לוחם הפלמ"ח, שעוטר באות גיבור ישראל לאחר מותו בקרב בלווי שיירת נבי דניאל בחודש מרץ 1948.

קורות חייו

הורביץ נולד בז'ז'מר שבליטא, וכשהיה בן 9 עלו הוריו לארץ ישראל וזרובבל התגורר אצל אחיו בקיבוץ תל יוסף, שם למד בבית הספר המשותף. בגיל 16 כשהרגיש שלא יכול ללמוד עוד עזב את לימודיו התגייס לפלמ"ח והתנדב לבריגדה העברית בצבא הבריטי, ושירת בה כשנה וחצי. לאחר תום מלחמת העולם השנייה, שב למשק, שם כינוהו חבריו "בבל", ועבד בחקלאות. כשהתלקחו קרבות מלחמת העצמאות, היה מראשוני הנחלצים למערכה ותפקידו היה להיות אחד ממלווי השיירות במסגרת הגדוד השישי ("ירושלים") של חטיבת הראל.

תפקידו בשיירה היה לפקד על המשוריין "פורץ המחסומים" של השיירה. המשוריין הראשון מילא את תפקידו כיאות כשפינה מהכביש מחסום אחר מחסום. בקרבת בריכות שלמה, במבואות בית לחם, נתקל פורץ המחסומים במחסום השביעי, שאותו לא הצליח לפרוץ, מחסום זה היה הגדול ביותר. לאחר ניסיונות רבים תחת אש כבדה התדרדר המשוריין אל התעלה שבצד הכביש, המשוריינים האחרים שנסוגו, היו במרחק 200 מטר מאחורי המשוריין הראשון.

מפקד השיירה, מג"ד הפלמ"ח צבי זמיר, הורה לכל הנהגים המסוגלים לעשות זאת, לחזור לגוש עציון. עשר מכוניות הצליחו להסתובב ואספו אנשים ממכוניות פגועות. בדרך היה עליהם לפרוץ מחסומים שהוקמו בינתיים בין השיירה לבן הגוש. מפקד השיירה עצמו היה בין החוזרים לגוש, והפיקוד על 41 הרכבים הנותרים עבר למפקד מחלקה מהפלמ"ח אריה טפר שמהר מאוד נסוג עם כל אנשי השיירה למבנה קבר נבי דניאל שם שהו כיממה עד שהבריטים חילצו אותם.

"  פורץ המחסומים" לפני יציאת השיירה

באותו זמן נעשו ניסיונות לחלץ את הלוחמים בפורץ המחסומים ומשוריין נשלח לשם כדי להוציא אותם. אולם הכפריים הערבים ירו אש חזקה לשטח שהפריד בין הפורץ לבין המשוריין שניסה לחלצו והמשוריין המחלץ שב לאחור. המשוריין המחלץ נשאר במרחק של מאתיים מטר מהפורץ כדי לחפות עליו, בתקווה שעם חשיכה אפשר יהיה להגיע אליו.

 בינתיים בתוך המשוריין הפורץ ישבו הלוחמים כשרובם פצועים. אלו מתוכם שפצעיהם היו קלים, עמדו בתצפית והמשיכו לירות על כוחות הערבים הכפריים שניסו להתקרב. המשוריין החל להעלות אדים, והפצועים שכבו ושתקו. בשעה שש וחצי בערב הכוחות הערבים הכפריים היו כבר קרובים ביותר. בקבוקי תבערה יודו לעבר המשוריין, שהחל לבעור. זרובבל ואיתו אחד הלוחמים, ניסו לכבות את האש שאחזה ברכב, ללא הצלחה. זרובבל לחץ על הלוחמים שיכולים לנסות לברוח ולהינצל. כשנדרש גם הוא לברוח מפני שלא היה פצוע, לא הסכים ונשאר לחפות על הבורחים.

שלושה לוחמים יצאו בחיפויו של זרובבל לתוך תעלה בצד הכביש. הלוחמים הצליחו להגיע מאוחר יותר חזרה לגוש. לאחר שיצאו, מילכד זרובבל את המשוריין. כשהכוחות הערביים התקרבו מאוד ופתחו את דלת המשוריין פוצץ זרובבל עליו ועל הפצועים את המשוריין. פיצוצו שהחריד את הסביבה כולה, הפיל חללים רבים בקרב הערבים הכפריים שהקיפו את המשוריין.

על מעשה זה זכה באות גיבור ישראל. הוא נטמן בבית הקברות סנהדריה בירושלים בתאריך כ' באדר ב' תש"ח (31 במרץ 1948) לאחר תום המלחמה הועברו שרידיו להר הרצל בכ"ג בחשוון תש"י (15 בנובמבר 1949) והוענקה לו דרגת סגן.

 מקורות המידע

עמוס בר, פורץ המחסומים, י' שרברק ('נועזים'), 1977.

וויקפדיה בעברית

האתר ההיסטורי  המורחב על שיירת נבי דניאל